מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של הירחון American Journal of Clinical Nutrition עולה כי התוסף הפומי Isoflavone עשוי לשפר את תפקוד האנדותל בקרב נשים שלאחר גיל המעבר אשר מראות רמות בסיסיות נמוכות של Flow-mediated dilation (FMD). לעומת זאת, בנשים עם רמות גבוהות של FMD לא נצפתה כל תועלת, מוסיפים החוקרים.

החוקרים מסבירים כי הסיכונים למחלות קרדיווסקולאריות עולים עם הירידה בייצור האסטרוגן לאחר גיל המעבר בנשים. לדבריהם, התכשיר Isoflavone, אשר מיוצר מפולי סויה, הוצע כבעל השפעות אסטרוגניות ולפיכך קרדיופרוטקטיביות בפוטנציאל, והוכח כמשפר פגיעה בתפקוד האנדותל במחקרים מעבדתיים רבים.

עם זאת, השאלה שמא Isoflavone אכן משפר את תפקוד האנדותל בנשים שלאחר גיל המעבר נותרה שנויה במחלוקת, מציינים החוקרים. המחקרים שבחנו את הנושא היו קטנים באופן יחסי והניבו מסקנות סותרות. לפיכך, ההשפעה המדויקת של תוספי Isoflavone טרם הובהרה.

לפיכך, ביקשה קבוצת החוקרים שמקורה בסין, לבחון נושא זה בפרוטרוט, וזאת באמצעות עריכת מטה-אנליזה של מחקרים קליניים מבוקרים בהקצאה אקראית אשר אותרו על ידי חיפוש במאגרים כגון PubMed, Embase, the Cochrane Library ואחרים. החוקרים מדווחים כי מבין 561 המחקרים שאותרו בתחילה, 9 נכללו בסקירה ובניתוח-העל. מחקרים אלו פורסמו בין השנים 2000-2007 ונעו בגודלם מ-18 ל-57 משתתפות, למעט מחקר אחד ובו נכללו 202 נשים.

בניתוח הכולל של הנתונים, מצאו החוקרים כי השימוש ב-Isoflavone הגביר משמעותית את ה-FMD (הבדל ממוצע 1.75%, p = 0.0002). עם זאת, ניתוח סטטיסטי נוסף העלה כי נטילת Isoflavone כתוסף פומי הגבירה את ה-FMD באופן מבוהק רק בקרב נשים בהן ערכו הבסיסי המתוקנן לגיל היה קטן מ-5.2% (הבדל ממוצע 2.22%, p < 0.0001). עלה בידם של החוקרים להראות כי ה-FMD הבסיסי המתוקנן לגיל היה קשור ביחס הפוך להשפעה שהושגה בעקבות השימוש בתכשיר.

באשר למגבלותיו האפשריות של המחקר הנוכחי, מציינים החוקרים כי המחקרים שנכללו בניתוח הנתונים כללו נשים בלבד, וכי יתכן כי גברים עשויים להגיב אחרת לשימוש בתוסף. כמו כן, רק שניים מהמחקרים כללו נשים עם רמות גבוהות של כולסטרול, תת-קבוצה אשר צפויה להגיב בצורה ניכרת יותר לטיפול. סוגיה נוספת הינה הטווח הצר יחסית של מינונים אשר נכללו במחקרים, כך שיש צורך לדברי החוקרים בעריכת מחקרים נוספים על מנת להיטיב ולהבין את יחסי המנה-תגובה. לבסוף, הם מזכירים כי המקור ל-Isoflavone לא היה זהה בין המחקרים השונים: בשישה מחקרים היה המקור חלבון הסויה, בעוד שבשלושה הנותרים לא היה פירוט אודות המקור. לטענתם, מקור ה-Isoflavone עשוי לשנות את השפעתו על ה-FMD, כך שיש צורך במחקר נוסף על מנת להשיב לשאלה זו.

החוקרים מסכמים כי הפרופיל האנדותליאלי הבסיסי עשוי להיות גורם משמעותי המשנה את השפעת השימוש הפומי ב-Isoflavone על תפקוד האנדותל. יש צורך לדבריהם במחקרים נוספים באיכות גבוהה, ובמיוחד כאלו אשר יערכו בקרב נשים עם מחלות קרדיווסקולאריות ובקרב גברים, על מנת לאשר את מסקנות מחקרם זה, ולחקור את המנגנונים המדויקים באמצעותם משפר Isoflavone את התפקוד האנדותליאלי.

Am J Clin Nutr 2009

לידיעה במדסקייפ