מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-6 בדצמבר 2009 ב-New England Journal of Medicine עולה כי טיפול ב- Warfarin (קומדין) או ב-Dabigatran הוביל לתוצאות דומות בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי אקוטי (venous thromboembolism, VTE), אך בניגוד לקומדין, טיפול ב-Dabigatran אינו דורש ניטור מעבדתי.

החוקרים כותבים כי Dabigatran הינו מעכב ישיר של תרומבין, אשר נמצא יעיל במניעת VTE בחולים העוברים ניתוח. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להשוות בין היעילות והבטיחות של קומדין ו-Dabigatran, לטיפול ב-VTE אקוטי לאחר טיפול ראשוני לא-פומי בתרופות נוגדות קרישה.

המחקר כלל משתתפים שסבלו מ-VTE אקוטי (פקקת ורידים עמוקה או תסחיף ריאתי), ובהם תוכנן המשך טיפול נוגד קרישה למשך חצי שנה. כל משתתפי המחקר קיבלו טיפול נוגד קרישה ראשוני לא-פומי, ובהמשך חילקו החוקרים את המשתתפים באקראי לקבוצות. במהלך הטיפול נוגד הקרישה הפראנטרלי, חילקו החוקרים את המשתתפים לקבלת קומדין או פלסבו תואם למשך 5 ימי חפיפה לפחות, להשגת ערכי INR של 2-3. החוקרים עשו שימוש במכשיר לבדיקת תפקודי קרישה אשר תוכנת מראש עם נתוני ההקצאה האקראית, על מנת לייצר תוצאות INR מזויפות למשתתפים שקיבלו פלסבו של קומדין. בשלב זה, במשתתפים שקיבלו פלסבו הוחל טיפול ב-Dabigatran, ובמשתתפים שקיבלו קומדין הוחל טיפול בפלסבו תואם. משתתפי המחקר המשיכו את הטיפול המשולב, וקיבלו קומדין עם פלסבו של Dabigatran או Dabigatran עם פלסבו של קומדין. המחקר נמשך 6 חודשים, והחוקרים עקבו אחר המשתתפים על בסיס חודשי. יעד המחקר העיקרי היה ההיארעות של VTE סימפטומטי חוזר ותמותה קשורה. אירועי דימום נבדקו כחלק מיעדי המחקר המשניים.

החוקרים מדווחים כי 2,564 משתתפים עברו הקצאה אקראית, אך 25 מהם לא קיבלו את תרופות המחקר, ולכן נכללו לבסוף 2,549 משתתפים (1,274 בקבוצת ה-Dabigatran ו-1,265 בקבוצת הקומדין). מתוצאות המחקר עולה, כי ב-264 משתתפים עלה חשד ל-VTE (134 בקבוצת ה-Dabigatran ו-130 בקבוצת הקומדין), והאבחנה אושרה ב-57 מהמשתתפים (30 [2.4%] בקבוצת ה-Dabigatran, 27 [2.1%] בקבוצת הקומדין). החוקרים מציינים כי לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביעד המחקר הראשוני או ביעדים המשניים.

הם מוסיפים כי לא נמצאו הבדלי בטיחות בין הקבוצות. במהלך המחקר התרחשו 20 (1.6%) מקרי דימום מז’ורי בקבוצת ה-Dabigatran, לעומת 24 (1.9%) מקרים בקבוצת הקומדין (HR 0.82, 95% CI 0.45-1.48). בקבוצת ה-Dabigatran דווחו 205 (16.1%) מקרי דימום מכל סוג, לעומת 277 (21.9%) מקרים בקבוצת הקומדין (HR 0.71, 95% CI 0.59-0.85). החוקרים מדווחים כי יותר חולים בקבוצת ה-Dabigatran הפסיקו את הטיפול בשל תופעות לוואי, בהשוואה לקבוצת הקומדין (9% לעומת 6.8% בהתאמה, p=0.05), וכי תופעת הלוואי היחידה שהתרחשה בשכיחות גבוהה יותר באופן מובהק בקבוצת ה-Dabigatran הייתה דיספפסיה (2.9% לעומת 0.6%, p<0.001). הם מציינים כי לא נמצאה עדות לרעילות כבדית של Dabigatran.

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי ל-Dabigatran נמצאה יעילות דומה לזו של קומדין לטיפול ב-VTE אקוטי, לאחר תקופת טיפול נוגד קרישה לא-פומי ראשונית. כמו כן, ל-2 התרופות נמצאה בטיחות דומה, ול- Dabigatran לא נצפו אינטראקציות בין תרופתיות או אינטראקציה עם מזון, ולכן מסבירים החוקרים כי הטיפול בתרופה לא דורש ניטור מעבדתי.

N Engl J Med. 2009

לידיעה ב-NeLM

הערת מערכת:

עוד בנושא, אתם מוזמנים לעיין במצגת שפורסמה ב-e-Med לאחרונה