במאמר שפורסם בכתב העת Cochrane Database of Systematic Reviews מדווחים חוקרים על תוצאות סקירה מקיפה של התערבויות שונות לסגירת דוקטוס ארטריוזוס בפגים, מהן עולה כי טיפול מונע ב-Indomethacin או Ibuprofen עשוי להפחית את הסיכון לדימום תוך-חדרי חמור, כל מעכבי פרוסטגלנדינים הזמינים לשימוש יעילים לסגירה של דוקטוס ארטריוזוס תסמיני, טיפול פומי ב-Ibuprofen יעיל יותר מטיפול תוך-ורידי, כאשר מינון גבוה יותר של התרופה יעיל יותר ממינון סטנדרטי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דוקטוס ארטריוזוס פתוח (PDA) מלווה בתחלואה ותמותה משמעותית בפגים. מספר התערבויות לא-תרופתיות, תרופתיות וניתוחיות נבחנו כאמצעי למניעה או טיפול במקרים אלו. מטרת הסקירה הנוכחית הייתה לסכם את העדויות הזמינות אודות התערבויות תרופתיות או ניתוחיות למניעת דוקטוס ארטריוזוס פתוח וסיבוכים נלווים, כמו גם התערבויות לטיפול במקרים של דוקטוס ארטריוזוס פתוח תסמיני וא-תסמיני בפגים.

החוקרים כללו את כל הסקירות שבחנו את ההתערבויות הבאות: טיפול תרופתי במעכבי פרוסטגלנדינים (Indomethacin, Ibuprofen ו-Acetaminophen), התערבויות תרופתיות משלימות, פרוצדורות פולשניות לסגירת דוקטוס ארטריוזוס פתוח והתערבויות לא-תרופתיות.

הסקירה כללה 16 סקירות, שכללו 138 מחקרים אקראיים ומבוקרים ו-11,856 פגים אודות מניעה וטיפול בפגים עם דוקטוס ארטריוזוס פתוח. אחת מהסקירות הללו לא כללה מחקרים ולכן לא תרמה לתוצאות. שש סקירות דיווחו על התערבויות למניעת דוקטוס ארטריוזוס פתוח וכללו טיפול תרופתי מניעתי במעכבי פרוסטגלנדינים, קשירה כירורגית מניעתית או התערבויות לא-תרופתיות; סקירה אחת דיווחה על השימוש ב-Indomethacin לטיפול במקרים של דוקטוס ארטריוזוס פתוח ללא-תסמינים; תשע סקירות דיווחו על התערבויות לטיפול במקרים תסמיניים וכללו טיפול תרופתי במעכבי פרוסטגלנדינים שונים, קשירה ניתוחית וטיפולים משלימים (כולל Furosemide ו-Dopamine בשילוב עם Indomethacin).

למניעת דוקטוס ארטריוזוס פתוח, מתן מניעתי של Indomethacin הפחית את הסיכון לדימום תוך-חדרי חמור (סיכון יחסי של 0.66, רווח בר-סמך 95% של 0.53-0.82) וצורך בסגירה פולשנית (סיכון יחסי של 0.51, רווח בר-סמך 95% של 0.37-0.71), אך לא השפיעה על התוצא המשולב של תמותה או מוגבלות נוירו-התפתחותית מתונה-עד-חמורה. טיפול מניעתי ב-Ibuprofen ככל הנראה עשוי להפחית מעט את הסיכון לדימום תוך-מוחי חמור (סיכון יחסי של 0.67, רווח בר-סמך 95% של 0.45-1.00) וצורך בהתערבות פולשנית לסגירת דוקטוס ארטריוזוס פתוח (סיכון יחסי של 0.46, רווח בר-סמך 95% של 0.22-0.96). העדויות באשר להשפעה של טיפול מונע ב-Acetaminophen כנגד דימום תוך-חדרי חמור אינן חד-משמעיות.

הסיכון לדלקת נמקית של המעי היה קטן יותר עם קשירה ניתוחית מונעת (סיכון יחסי של 0.25, רווח בר-סמך 95% של 0.08-0.83) והן עם הגבלת נוזלים (סיכון יחסי של 0.43, רווח בר-סמך 95% של 0.21-0.87).

באשר לטיפול במקרים של דוקטוס ארטריוזוס פתוח א-תסמינית, מתן Indomethacin הפחית את הסיכון להתפתחות דוקטוס ארטריוזוס פתוח תסמינית לאחר-טיפול (סיכון יחסי של 0.36, רווח בר-סמך 95% של 0.19-0.68). במקרים של דוקטוס ארטריוזוס פתוח תסמינית, כל מעכבי פרוסטגלנדין היו יעילים בהשוואה לפלסבו או העדר טיפול: Indomethacin (סיכון יחסי של 0.30, רווח בר-סמך 95% של 0.23-0.38), Ibuprofen (סיכון יחסי של 0.62, רווח בר-סמך 95% של 0.44-0.86), מתן מוקדם של Acetaminophen (סיכון יחסי של 0.35, רווח בר-סמך 95% של 0.23-0.53).

טיפול פומי ב-Ibuprofen היה יעיל יותר ממתן תוך-ורידי בסגירת דוקטוס ארטריוזוס פתוח (סיכון יחסי של 0.38, רווח בר-סמך 95% של 0.26-0.56). מינון גבוה של Ibuprofen היה יעיל יותר מטיפול במינון סטנדרטי (סיכון יחסי של 0.37, רווח בר-סמך 95% של 0.22-0.61).

באשר לסיבוכים נלווים, בהשוואה לטיפול ב-Indomethacin, הסיכון לדלקת נמקית של המעי היה נמוך יותר עם Ibuprofen (סיכון יחסי של 0.68, רווח בר-סמך 95% של 0.49-0.94) או עם Acetaminophen (סיכון יחסי של 0.42, רווח בר-סמך 95% של 0.19-0.96). עם זאת, הסיכון לדלקת מעי נמקית היה גבוה יותר עם טיפול ממושך ב-Indomethacin לעומת טיפול לפרק זמן קצר יותר (סיכון יחסי של 1.87, רווח בר-סמך 95% של 1.07-3.27).

החוקרים מסכמים וכותבים כי סקירה זו מסכמת את העדויות מ-16 סקירות של מחקרים אקראיים ומבוקרים אודות השפעות התערבויות למניעה וטיפול בדוקטוס ארטריוזוס פתוח בפגים. הם מציינים כי בימים אלו נערכות שתי סקירות נוספות בנוגע לטיפול ותוצאות דוקטוס ארטריוזוס פתוח בפגים, אחת אודות הגבלת תסמינים במקרים של דוקטוס ארטריוזוס פתוח תסמיני ושניה אודות טיפול פולשני לדוקטוס ארטריוזוס פתוח בפגים.

Cochrane Database Syst Rev. 2023 Apr 11

הערות עורך:

זוהי הסקירה המקיפה ביותר על טיפול ב-PDA בפגים קטנים. סקירה זו מדגישה שוב שטיפול פומי ב-Ibuprofen יעיל יותר מאשר טיפול IV (וגם זול יותר). סקירה זו לא מנחה מתי יש לטפל או לא ב-PDA (בשנים האחרונות ירדה שכיחות הטיפול ב-PDA) אולם נותנת כלים למטפלים באיזה טיפול ניתן להשתמש ברגע שהוחלט כי יש לטפל.