במתבגרים עם הפרעה בסבילות לסוכר (טרום-סוכרת) או הופעה חדשה של סוכרת מסוג 2, התערבות מוקדמת הכוללת טיפול באינסולין ארוך-טווח ולאחריו מטפורמין, או מטפורמין בלבד, אשר ניתנו למשך שנה אחת, לא מנעה הידרדרות תפקוד תאי ביתא. במהלך ההרצאה במסגרת כנס ה-ADA (American Diabetes Association) הסבירו החוקרים כי תפקוד תאי ביתא פחת בשתי הקבוצות במהלך הטיפול והחמיר לאחר תום הטיפול.
במחקר RISE נכללו 91 צעירים שמנים, אשר חולקו באקראי לטיפול בן 12 חודשים במטפורמין במינון שהותאם ל-1,000 מ”ג, פעמיים ביום, או לשלושה חודשי טיפול ב-Insulin Glargine, עם התאמת המינון פעמיים בשבוע להשגת רמות סוכר בצום בטווח 80-90 מ”ג/ד”ל, על-בסיס ניטור עצמי של רמות הסוכר בדם, ומיד לאחר מכן ניתן טיפול במטפורמין למשך תשעה חודשים.
גיל הילדים עמד בממוצע על 14 שנים, מדד מסת הגוף הממוצע עמד על 37.7 ק”ג למטר בריבוע וריכוז המוגלובין מסוכרר היה 5.7%. בסך הכול, ב-60% תועדה הפרעה בסבילות לסוכר וביתר נקבעה אבחנה של סוכרת מסוג 2 פחות משישה חודשים טרם תחילת המחקר.מרבית המשתתפים (77%) לא קיבלו טיפול קודם לאיזון סוכר, בעוד ש-23% נטלו מטפורמין.
שתי ההתערבויות נסבלו היטב ושיעורי ההיענות למחקר היו גבוהים, כאשר 84 מבין 91 המשתתפים במחקר השלימו את ההערכה לאחר 15 חודשים.
החוקרים לא זיהו הבדלים מובהקים בין קבוצות הטיפול בתחילת המחקר, לאחר שנה, או לאחר 15 חודשים, בהערכת תפקוד תאי ביתא, אחוזון מדד מסת הגוף, ריכוז המוגלובין מסוכרר, רמות סוכר בדם בצום, או תוצאות מבחן העמסת סוכר.
בשתי קבוצות הטיפול, תפקוד תאי ביתא היה גרוע יותר משמעותית לאחר 12 ו-15 חודשים, בהשוואה למצב בתחילת המחקר. ממצאים אלו תומכים בתוצאות מחקר TODAY (Treatment Options for Type 2 Diabetes in Adolescents and Youth), שמצאו כי ב-50% מהצעירים עם סוכרת מסוג 2 הטיפול הראשוני נכשל והם נדרשו להתחלת טיפול באינסולין לאחר מעקב ממוצע של 3.9 שנים.
לממצאים אלו חשיבות קלינית מאחר ומרבית המתבגרים עם סוכרת מסוג 2 מטופלים במטפורמין ואינסולין, ומנתונים אלו עולה כי הטיפולים הסטנדרטיים אינם משפיעים רבות על המהלך הטבעי של המחלה.
מתוך כנס ה-ADA
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!