מחקר שפורסם לאחרונה עוסק בקביעת הצורות השכיחות ביותר של exotropia בילדים. המחקר מתבסס על בדיקה רטרוספקטיבית עוקבת ועל תצפיות שנערכו בילדים.
במחקר השתתפו 235 ילדים אקסטרופיים (בעלי prism diopters גדול או שווה ל-10) בני פחות מ-19 שנים שנבדקו בעיקר באזור הכפרי של הרי האפלצ’ים בין אוגוסט 1995 ויולי 2001. באף אחד מהמשתתפים לא בוצע טיפול ניתוחי בעבר.
החוקרים אספו נתונים קליניים ודמוגרפיים בנוגע לכל המשתתפים במחקר, בכדי למצוא את הפרופורציות היחסיות של סוגי ה-exotropia השונים בילדים.
החוקרים מצאו כי בקרב 235 הילדים שנבדקו, נמצאו צורות exotropia שונות בשכיחויות שונות. ב-112 מהמשתתפים (47.7%) אובחנה intermittent exotropia, ב-50 מהמשתתפים (21.3%) אובחנה exotropia הקשורה לאי-תקינות מולדת או נרכשת במערכת העצבים המרכזית (CNS), ב-27 מהמשתתפים (11.5%) אובחנה convergence insufficiency, ב-24 מהמשתתפים (10.2%) אובחנה exotropia סנסורית, ב-5 מהמשתתפים (2.1%) אובחנה paralytic exotropia, ב-4 מהמשתתפים (1.7%) אובחנה exotropia מולדת, ב-3 מהמשתתפים (1.3%) אובחנה exotropia של הילוד שנעלמה כעבור 4 חודשים, ובשאר 10 המשתתפים (4.3%) לא נקבעה הצורה המדויקת של ה-exotropia .
מסקנת החוקרים היא כי הצורה השכיחה ביותר של divergent strabismus באוכלוסיה זו היא intermittent exotropia. צורות שכיחות נוספות היו exotropia הקשורה לאי-תקינות ב-CNS, convergence insufficiency, ו-exotropia סנסורית. הצורות שלא נמצאו שכיחות היו exotropia מולדת, paralytic exotropia, ו- late-resolving neonatal extropia.
Ophthalmology 110:2093-6
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!