מנתונים חדשים עולה כי הפרעות במקצב הצירקדי (Circadian Rhythm) עשויות להופיע בשלבים מוקדמים מאוד של מחלת פרקינסון טרם הופעת תסמיני המחלה. במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Neurology מדווחים חוקרים כי הפרעות במקצב הצירקדי נקשרו עם עליה של פי שלוש בסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון לאורך מעקב של 11 שנים.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 2,930 גברים בגילאי 65 שנים ומעלה (גיל ממוצע של 76 שנים), אשר לקחו חלק במחקר Osteoporotic Fractures in Men Study במסגרתו השלימו הערכה מקיפה של השינה ומקצבי מנוחה-פעילות.
דפוסי מנוחה ופעילות נמדדו באמצעות מד אקטיגרפיה, אשר נישא על שורש כף היד כמו שעון ותיעד תנועות שתורגמו למודל מקצב מנוחה-פעילות אחד האמצעים הנפוצים בשימוש להערכת מקצב צירקדי. הגברים התבקשו לענוד את מד האקטיגרפיה באופן רציף, למשך לפחות שלוש תקופות בנות 24 שעות.
מהנתונים עלה כי 78 גברים (2.7%) פיתחו מחלת פרקינסון במהלך 11 שנות המעקב. לאחר תקנון לכלל המשתנים, הסיכון למחלת פרקינסון עלה עם ירידה באמפליטודה צירקדיאנית (חוזק המקצב) עם יחס סיכויים לירידה של סטיית תקן אחת של 1.77; דרגת הפעילות הממוצעת נקשרה עם יחס סיכויים של 1.64 ותדירות הפעילות נקשרה עם יחס סיכויים של 1.54.
בקרב אלו ברבעון התחתון של אמפליטודת המקצב, דרגת הפעילות הממוצעת ותדירות הפעילות תועדה עליה של כפי שלוש בסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון, בהשוואה לאלו עם אמפליטודה ברבעון העליון. הקשר נותר מובהק גם לאחר תקנון להפרעות שינה במהלך הלילה.
החוקרים כותבים כי ממצאים אלו שמים דגש על החשיבות של השעון הצירקדי במבוגרים והשינויים בדפוס ההתנהגות שלהם לאורך 24 שעות עשויים להוות סמן מוקדם למחלת פרקינסון. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים במטרה להבין את המנגנונים ואם ההפרעה בשעון צירקדי עצמה תורמת להתפתחות מחלת פרקינסון.
JAMA Neurol. Published online June 15, 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!