מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-ANA (American Neurological Association) עולה קשר בין טיפול בתרופות ממשפחת סטטינים ובין סיכון מוגבר למחלת פרקינסון, זאת בניגוד למחקר קודם שהצביע על השפעה מגנה של הטיפול התרופתי מפני מחלת פרקינסון.

החוקרים התבססו על מאגר הנתונים MarketScane Commercial Claims and Encounters, הכולל מידע אודות למעלה מ-30 מיליון מבוגרים בגילאי 40-65 שנים בתקופה שבין 1 בינואר, 2008, ועד 31 בדצמבר, 2012. מבין המשתתפים, 21,559 זוהו עם אבחנה של מחלת פרקינסון, טיפול תרופתי כנגד מחלת פרקינסון או ניתוח גירוי מוחי עמוק.

מהנתונים עולה כי טיפול בתרופות להפחתת רמות שומנים בדם, כולל סטטינים ותרופות אחרות, לווה בשיעורי הימצאות גבוהים משמעותית של מחלת פרקינסון (יחס סיכויים של 1.61-1.67) לאחר תקנון לגיל, מין ומחלות רקע, דוגמת היפרליפידמיה, סוכרת, יתר לחץ דם ומחלת עורקים כלילית.

בקבוצת השוואה שכללה מבוגרים ללא מחלה נוירו-דגנרטיבית, החוקרים בחנו את הקשר בין סטטינים ואבחנה של מחלת אלצהיימר, אך זיהו קשר מינימאלי בלבד (יחס סיכויים של 1.01-1.12, p=0.055).

הקשר בין הטיפול התרופתי להפחתת כולסטרול ובין מחלת פרקינסון היה הבולט ביותר בחולים עם היפרליפידמיה, ולא זוהו הבדלים משמעותיים בין סטטינים ליפופיליים או הידרופיליים, כמו גם בין תרופות אחרות שאינן-סטטינים להפחתת כולסטרול, בהשפעה על הסיכון למחלת פרקינסון.

החוקרים גם סיווגו את המטופלים לפי משך נטילת הטיפול התרופתי בניתוח שכלל 2,458 זוגות מקרים של מחלת פרקינסון וביקורות. מהתוצאות עלה קשר בין טיפול בסטטינים ותרופות אחרות להפחתת כולסטרול ובין מחלת פרקינסון, אך בניתוח לפי משך הטיפול, רק הקשר בין סטטינים ומחלת פרקינסון נותר מובהק סטטיסטית.

הסיכון הגבוה ביותר זוהה בתקופה הקרובה ביותר להתחלת הטיפול בסטטינים (יחס סיכויים של 1.93 עם טיפול בן פחות משנה, 1.83 עם טיפול במשך 1-2.5 שנים ו-1.37 עם טיפול במשך 2.5 שנים ומעלה).

על-בסיס ממצאי המחקר, החוקרים סבורים כי יש לנקוט משנה זהירות בטרם החלטה על מתן סטטינים להגנה מפני מחלת פרקינסון.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ANA

לידיעה במדסקייפ