עדויות נוספות תומכות בהשפעה המגנה של סטטינים מפני מחלת פרקינסון (Neurology)

עדויות נוספות תומכות בקשר בין טיפול בסטטינים ובין הפחתת הסיכון למחלת פרקינסון, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Neurology.

במדגם מבוסס-אוכלוסיה של מטופלים בסטטינים, החוקרים זיהו סיכון מופחת למחלת פרקינסון באלו שהמשיכו בנטילת סטטינים ליפופיליים, בהשוואה לאלו שהפסיקו את הטיפול בסטטינים עם השגת יעד ערכי כולסטרול.

במסגרת המחקר התבססו החוקרים על נתוני תכנית National Health Insurance Program, תוך הערכת נתונים מקיפים אודות הטיפול בסטטינים ותרופות אחרות. אבחנה של מחלת פרקינסון התבססה על קידוד האבחנות בבית החולים.

החוקרים אספו נתונים אוות כ-43,000 משתתפים שנטלו טיפול בסטטינים, ללא מחלת פרקינסון, שגויסו בין השנים 2001-2008. מאחר שמדיניות התגמולים בטייוואן דורשת הפסקת טיפול בסטטינים לאחר שערכי LDL יורדים אל מתחת ל-100 מ”ג לד”ל, החוקרים העריכו את ההשפעה של הפסקת הטיפול בסטטינים על הסיכון למחלת פרקינסון.

מאחר והליפופיליות של סטטינים משפיעה על חדירותם דרך מחסום דם-מוח, החוקרים התמקדו בהבדלים בהיארעות מחלת פרקינסון בין חולים שנטלו סטטינים הידרופיליים וליפופיליים.

מהתוצאות עולה כי שיעורי היארעות מחלת פרקינסון עמדו על 1.68 למיליון ימי-מטופל בחולים שנטלו סטטינים ליפופיליים ו-3.52 למיליון ימי-מטופל לאלו שנטלו סטטינים הידרופיליים.

המשך טיפול בסטטינים ליפופיליים לווה בסיכון מופחת למחלת פרקינסון, בהשוואה להפסקת הטיפול בסטטינים, והקשר לא הושפע ממחלות רקע או תרופות אחרות. עם זאת, החוקרים לא מצאו קשר בין סטטינים הידרופיליים והיארעות מחלת פרקינסון.

מבין הסטטינים הליפופיליים, השפעה משמעותית זוהתה עם טיפול ב-Simvastatin (יחס סיכון של 0.23) ו-Atorvastatin (יחס סיכון של 0.33). Lovastatin ו-Fluvastatin הדגימו מגמה דומה של סיכון מופחת למחלת פרקינסון. ההשפעה הייתה בולטת יותר בנשים, בהשוואה לגברים, והייתה משמעותית בכל קבוצות הגילאים השונות.

עם זאת, החוקרים לא מצאו השפעה לטיפול ארוך-טווח בסטטינים או של המינון המצטבר על היארעות מחלת פרקינסון.

החוקרים מודעים לכך שייתכן ורמות כולסטרול או שיעורי התמותה השפיעו על התוצאות, כאשר ייתכן כי בחולים שהמשיכו בטיפול בסטטינים ערכי ה-LDL היו גבוהים יותר, בהשוואה לאלו שהפסיקו את הטיפול, ולכן קיימת אפשרות כי שיעורי התמותה באוכלוסיה זו גבוהים יותר ועל-כן שיעורי ההיארעות של מחלת פרקינסון היו נמוכים יותר. אולם מהערכת שיעורי התמותה בשתי קבוצות החולים, החוקרים מצאו כי בחולים שהמשיכו בטיפול בסטטינים תועד סיכוי נמוך יותר לתמותה, בהשוואה לאלו שהפסיקו את הטיפול התרופתי.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת החשיבות של ערכי LDL, טיפול בסטטינים ומחלת פרקינסון.

Neurology. 2013;81:1-7. Published online July 24, 2013

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

מחקר אקראי של טנקטפלאז (Tenecteplase) בחסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי

מחקר אקראי של טנקטפלאז (Tenecteplase) בחסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי

מקור: NEJM
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|03/07/2026

חסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי (CRAO) מובילה בדרך כלל לאובדן ראייה קבוע. למרות הדמיון לשבץ מוחי, היעילות של מתן תרופה ממיסת קרישים (Tenecteplase) לא הוכחה עד כה בניסויים קליניים מבוקרים

בטיחות הפסקת טיפול תרופתי נוגד טסיות מעל 12 חודשים לאחר אמבוליזציה באמצעות סלילים וסטנט: מחקר תצפיתי, רב־מרכזי ולא התערבותי

בטיחות הפסקת טיפול תרופתי נוגד טסיות מעל 12 חודשים לאחר אמבוליזציה באמצעות סלילים וסטנט: מחקר תצפיתי, רב־מרכזי ולא התערבותי

מקור: JNIS
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון

המחקר בחן סוגיה קלינית משמעותית בתחום צנתורי המוח: מתי והאם ניתן להפסיק בבטחה את הטיפול בנוגדי טסיות (כמו אספירין או פלאביקס) אצל מטופלים שעברו טיפול במפרצת מוחית באמצעות שילוב של סלילים וסטנט?

גורמי בסיס הקשורים ללחץ תוך־גולגולתי לאחר השתלת סטנט במטופלים עם יתר לחץ תוך־גולגולתי אדיופתי והיצרות של הסינוסים הוורידיים

גורמי בסיס הקשורים ללחץ תוך־גולגולתי לאחר השתלת סטנט במטופלים עם יתר לחץ תוך־גולגולתי אדיופתי והיצרות של הסינוסים הוורידיים

מקור: Headache: The Journal of Head and Face Pain
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|11/06/2026

המחקר בדק חולים עם יתר לחץ תוך־גולגולתי אדיופתי (IIH) – מצב שבו הלחץ סביב המוח עולה ללא סיבה ברורה, וגורם לכאבי ראש עזים וסיכון לאובדן ראייה

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן