זריקות לידוקאין לעצב האוקסיפיטלי הגדול הובילו להקלה בהתקפי מיגרנה חמורה ועמידה לטיפול בילדים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Academy of Neurology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סדרות מקרים דיווחו על תועלת לחסם עצבי היקפי – זריקות של חומרי הרדמה מקומיים לסעיפים של עצב אוקסיפטלי או טריג’מינלי – להקלה על כאבי ראש חמורים ועמידים לטיפול בילדים. בהעדר מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת השימוש בחסם עצבי היקפי בילדים, הם השלימו מחקר שכלל 58 ילדים ומתבגרים עם התקף מיגרנה (גיל ממוצע של 16 שנים, 44 בנות). המשתתפים במחקר סבלו מהתקף מיגרנה במשך 22 ימים ולא הגיבו לטיפולים אחרים.

כל המשתתפים קיבלו טיפול בקרם לידוקאין מקומי למשך 30 דקות בתחילת הדרך ויכלו לסרב לזריקות במידה והשיגו תועלת מספקת עם טיפול בקרם בלבד. החוקרים מדווחים כי קרם לידוקאין הוביל לירידה קלה במדדי כאב כוללים (0.2 נקודות בסולם של 0-10) וכל המשתתפים המשיכו לשלב האקראי של זריקה דו”צ לעצב אוקסיפיטלי גדול של לידוקאין 2% או מי מלח.

התוצא העיקרי של המחקר היה שינוי במדד כאב לאחר 30 דקות כאשר מהנתונים עלה כי לידוקאין היה יעיל יותר משמעותית מסיליין, עם ירידה ממוצעת של 2.3 נקודות (בסולם של 0-10 נקודות) לעומת ירידה של 1.1 נקודות עם מי מלח (p=0.01).

ירידה של שתי נקודות במדדי כאב הושגה ע”י 69% מהחולים בזרוע הטיפול בלידוקאין לעומת 34% מהחולים בזרוע מי מלח.

מהנתונים עולה כי 76% מהחולים שטופלו בלידוקאין דיווחו על הקלה לפחות חלקית בחומרת או מיקום הכאב, זאת בהשוואה ל-48% מאלו בזרוע סליין (p=0.03). שיעורי העדר כאב לאחר 30 דקות עמדו על 17% ו-7%, בהתאמה, ולאחר 24 שעות דווח על שיעורים של 14% ו-0%, בהתאמה.

מרבית תופעות הלוואי היו בדרגה קלה ובשיעורים די דומים בין הקבוצות וכללו חרדה, החמרת כאב ראש, כאב באתר הזריקה, סחרחורות ונימול (יותר עם לידוקאין). תועד מקרה אחד של אנאפילקסיס לאחר זריקת לידוקאין.

באופן מעט לא-צפוי, החולים דירגו את זריקות סליין ככואבות יותר מזריקות לידוקאין. החוקרים הופתעו מנתון זה וסבורים כי ייתכן ויש מקום לבחון זאת במחקרים נוספים בעתיד.

מתוך כנס ה-AAN

לידיעה במדסקייפ