במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis & Rheumatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הוספת Duloxetine (סימבאלתה) לטיפול הסטנדרטי אינה מובילה לשיפור משמעותי קליני בחולים עם כאב כרוני בירך או בברך על-רקע אוסטיאוארתריטיס, בהשוואה לטיפול סטנדרטי בלבד.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את התועלת של הוספת Duloxetine לטיפול סטנדרטי בחולים עם כאב על-רקע אוסטיאוארתריטיס. עוד הם ביקשו לבחון את מאזן עלות-תועלת ולקבוע אם נוכחות תסמיני כאב מרכזי משפיעה על התגובה ל- Duloxetine.
מדגם המחקר כלל חולים עם כאב כרוני על-רקע אוסטיאוארתריטיס של הירך או הברך, בהם תועדה תגובה לא-מספקת לטיפול בפראצטמול או נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים. מרפאות ראשוניות חולקו באקראי להוספת Duloxetine במינון יומי של 60 מ”ג לטיפול סטנדרטי או לטיפול סטנדרטי בלבד. נוכחות כאב מרכזי הוגדרה בנוכחות מדד Modified PainDETECT של מעל 12 נקודות.
התוצא העיקרי של המחקר היה מדד כאב בסולם WOMAC (0-20 נקודות) לאחר 3 חודשים. החוקרים ביקשו לזהות הבדל בעל משמעות קלינית של 1.9 נקודות בין הקבוצות.
מדגם המחקר כלל 133 חולים ו-132 חולקו באקראי, מהם 66 חולים (31 מרפאות) שחולקו באקראי להוספת Duloxetine לטיפול סטנדרטי ו-66 חולים (34 מרפאות) שחולקו לטיפול סטנדרטי בלבד.
מהנתונים עולה כי לא היו הבדלים במדדי כאב לאחר שלושה חודשים (הבדל מתוקנן של 0.58-, רווח בר-סמך 95% של 1.80- עד 0.63) או לאחר 12 חודשים (הבדל מתוקן של 0.26-, רווח בר-סמך 95% של -1.86 עד 1.34).
גם בתת-קבוצה של חולים עם תסמינים של כאב מרכזי לא תועדה השפעה משמעותית להוספת Duloxetine לטיפול הסטנדרטי (0.32-, רווח בר-סמך 95% של 2.32- עד 1.67).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי אין ערך מוסף לתוספת Duloxetine לטיפול סטנדרטי בחולים עם כאב כרוני משנית לאוסטיאוארתריטיס. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לאשר את התוצאות בחולים עם תסמינים ממקור מרכזי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!