בנשים עם כאב אגני כרוני על-רקע אנדומטריוזיס תתכן תועלת לזריקת בוטוקס (Botulinum Toxin A) ללא אירועים חריגים משמעותיים, כך עולה מתוצאות מחקר שהוצגו במהלך הצגת עיקרי הנושאים מכנס ה-American Academy of Neurology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול הסטנדרטי באנדומטריוזיס כולל ניתוח להסרת הנגעים והורמונים לדיכוי גדילת הנגע. במחקר הנוכחי הם התמקדו בנשים שסבלו מכאב למרות התערבויות שונות.

המחקר האקראי, מבוקר-פלסבו, כלל 29 נשים לפני-מנופאוזה בגילאי 18-50 שנים עם כאב אגני כרוני ועדות לאנדומטריוזיס. המשתתפות לא סבלו מהפרעת כאב ראשונית אחרת העשויה להסביר כאב אגני. החוקרים השלימו הערכות בתחילת המחקר ולאחר חודש אחד, כולל בדיקת אגן לזיהוי אזורי ספאזם ברצפת האגן ובחנו את השימוש בתרופות שונות.

המשתתפות במחקר טופלו בזריקה של 100 יחידות של Botulinium Toxin A או פלסבו מי מלח, אשר ניתנו דרך הנרתיק. הזריקות ניתנו לשרירי רצפת האגן, עם בחירת המיקום לפי אתר הכאב והספאזם של המטופלת.

החוקרים מסבירים כי במינון של 100 יחידות של הרעלן, המינון הינו בצד הנמוך בהשוואה למינון המשמש לטיפול בדיסטוניה או ספאסטיות, מצבים בהם לרוב ניתן מינון של 300 יחידות. להפחתת קמטים, הזריקה כוללת לרוב 20-50 יחידות של הרעלן.

המשתתפות במחקר השלימו הערכת כאב על-פי סולם VAS (Visual Analog Scale) עם הערכת התגובה לזריקה לפי הסיווג הבא: ללא תגובה, תגובה מינימאלית, קלה, מתונה או מצוינת. עוד השלימו החוקרים הערכה של המוגבלות, אשר סווגה כקלה, בינונית, חמורה או גורמת נכות. חלק מהנשים עם כאב אגני כרוני הן לא ניידות ואחרות יכולות לתפקד ברמה גבוהה למרות הכאב.

המשתתפות במחקר יכלו לבקש קבלת זריקה בתווית פתוחה של Botulinium Toxin בכל נקודת זמן עד שנה לאחר החודש הראשון.

מהנתונים עלה כי שיעור גבוה יותר של נשים בקבוצת ההתערבות דיווחו על תועלת, בהשוואה לשיעור הנשים שדיווחו על תועלת בקבוצת הפלסבו. מבין 29 הנשים שחולקו באקראי, 10 נשים בקבוצת הביקורת דיווחו כי לזריקה לא הייתה כל תועלת לאחר חודש אחד, זאת בהשוואה לארבע נשים בקבוצת ההתערבות (p=0.048). אלו בקבוצת הטיפול הפעיל דיווחו על תועלת בדרגה גבוהה יותר (p=0.027).

בקרב נשים שדיווחו כי לא הייתה לזריקת הפלסבו כל תועלת לאחר חודש אחד תועד סיכוי גבוה יותר לבקשת זריקה שניה (יחס סיכויים של 7.94, p=0.032).

באשר למוגבלות, בקרב נשים בקבוצת הפלסבו חלה החמרה במוגבלות, כאשר בקבוצת ההתערבות לא חל שינוי במוגבלות. באלו עם מוגבלות חמורה יותר בתחילת המחקר תועדה שכיחות גבוהה יותר של בקשת זריקה שניה (יחס סיכויים של 1.11, p=0.217). לאחר חודש אחד, רק אלו שקיבלו את הטיפול הפעיל דיווחו על הפחתת ספאזם שרירים.

באשר לטיפול תרופתי להקלה על כאב, חמש נשים בקבוצת ההתערבות דיווחו על הפחתת הצורך במשככי כאבים, בהשוואה לאישה אחת בלבד בקבוצת הפלסבו. עם זאת, לא תועד שינוי בדירוג הכאב בשתי הקבוצות.

אירועים חריגים זמניים כללו מיגרנה, תסמינים קלים בדרכי השתן ומעט כאב. אירועים אלו לא היו חמורים והם היו דומים בשתי הקבוצות, לא הבדל מובהק סטטיסטית בשיעור האירועים החריגים בין הקבוצות.

מתוך כנס ה-AAN

לידיעה במדסקייפ