ע”פ מחקר חדש מה- Arch Pharm Res החלפת טיפול מחסמי TNF-α במטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית (RA) שלא הגיבו היטב לטיפול זה, לטיפול בתרופות שאינן מקבוצת חסמי ה-TNF-α (במחקר נבדקו abatacept (אורנסיה) , rituximab (מבטרה) , tocilizumab (אקטמרה)) הפגין אפקטיביות גבוהה יותר בהשוואה להחלפה לתרופה אחרת מקבוצת חסמי ה-TNF-α .
המחברים מציינים ברקע כי קיימים טיפולים חלופיים ממשפחת חסמי ה-TNF-α וממשפחות אחרות עבור מטופלים עם RA שאינם מגיבים היטב לטיפול בתרופה ספציפית ממשפחת חסמי ה-TNF-α .
תרופות אלו , מציינים החוקרים, הציגו יעילות משמעותית בהשוואה לפלצבו, אך השוואות “ראש בראש” בין תרופות אלו טרם בוצעו.
מטרת המחקר הייתה לעשות שימוש בגישה באייסיאנית ( Bayesian ) לצורך השוואה האפקטיביות של מחזורי טיפול באמצעות חסמי TNF-α בהשוואה לתרופות שלא מקבוצה זו, במטופלים עם תגובה לא מספקת לטיפול בחסמי TNF-α.
החוקרים ביצעו סקירת ספרות שיטתית תוך שימוש ב-MEDLINE וספריית קוקריין. יעדי מחקר מרכזיים היו שיעור השיפור של הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה (ACR) בשיעורים של 20/50/70 ושינויים בציון של שאלון הערכת בריאות (AHQ) לאחר 6 חודשי טיפול.
תוצאות באיסייאניות חושבו כשיעור שבו הסיכוי היחסי לתגובה (OR) הוא גדול מ-1 , ושההבדל בציון ה-HAQ קרטן מ-0.
נמצא כי בהשוואה לחסמי TNF-α , הטיפולים הביולוגים שאינם חסמי TNF-α היו קשורים עם שיעורי הגעה גבוהים יותר ל- ACR כלדקמן :
ב-ACR20 ה- OR היה 1.639 עבור אבטספט [P(OR > 1) = 90.7 %], עבור ריטוקסימאב 1.871 [P(OR > 1) = 96.2% ], ועבור טוקליזומאב 3.52 [ P(OR > 1) = 99.9% ].
מגמות דומות נצפו בהשוואה של ה-HAQ : ההבדלים החציוניים (MD) היו 0.259- עבור אבטספט [P(MD < 0) = 100% ]. , הפרש של 0.160- עבור ריטוקסימאב [P(MD < 0) = 98.2 %], ושל 0.200- עבור טוקליזומאב [P(MD < 0) = 99.3 %].
החוקרים מסכמים כי החלפה לטיפול ביולוגי שאינו מקבוצת חסמי ה-TNF היה אפקטיבי יותר מאשר החלפה לחסם TNF אחר במטופלים שלא הגיבו היטב לטיפול קודם ב-TNF .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!