ממחקר חדש עולה כי חולות אנורקסיות מאושפזות, המשתתפות בתכנית אימונים בהתנגדות קלה, זוכות לשיפור בכוח הברך והמרפק. הטיפול באנורקסיה נרבוזה כולל התערבות תרופתית ופסיכולוגית.
ההשערה היא כי פעילות גופנית תורמת לטיפול, וכי עדיף לשלב תכנית אימונים בהתנגדות, מאשר פעילות אירובית, בחולים אלו, במטרה להימנע מהוצאה קלורית גבוהה, תוך העלאת מסת חלק הגוף הרזה (lean mass).
החוקרים בחנו את השפעת תכנית אימונים בהתנגדות קלה בת 8 שבועות, בשבע חולות אנורקסיות מאושפזים, בהשוואה לשבע ביקורות, שלא לקחו חלק בתכנית האימונים, ובשבע נשים שאינן חולות באנורקסיה, שלקחו חלק בתכנית האימונים.
כל המשתתפים במחקר היו נשים, כאשר הגיל הממוצע בשלוש הקבוצות עמד על 20, 22 ו-23 שנים, בהתאמה. משך האנורקסיה הממוצע עמד על 6 שנים בקבוצת המאתמנות ו-4 שנים בקבוצת הנשים שלא לקחו חלק בתכנית האימונים. המשתתפות באימונים ביצעו את התרגלים למשך שעה אחת, פעמיים בשבוע, למשך 8 שבועות.
החוקרים מצאו כי נרשמה עליה משמעותית במדדי מסת הגוף, BMI, אחוז השומן בגוף, מסת השומן, ומסת הגוף הרזה, בחולות אנורקסיות לאחר תכנית האימונים.
מבחני כוח איזוקינטיים נערכו בתחילת המחקר ולאחר השלמת תכנית האימונים. במתאמנות אנורקסיות נרשמה עליה משמעותית במומנט השיא של השרירים האקסטנסורים והפלקסורים בברך ובמרפק, לאחר השלמת תכנית האימונים. לא נרשמה עליה משמעותית במומנט השיא בקרב אנורקסיות שלא לקחו חלק בתכנית האימונים, או בקרב מתאמנות שאינן אנורקסיות.
החוקרים מציינים כי השיפור בכוח השרירים ותכניות לחיזוק שרירים עשויות להעלות את רמות הפעילות הגופנית, ולשפר את היכולת לבצע פעילויות יומיומיות. בצורה זו, אימונים לחיזוק השרירים עשויים להביא לשיפור בבריאות הכללית ורווחת חולים אנורקסיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!