מטרת המחקר היתה להשוות בטיחות ויעילות של משככי כאבים לחסימת עצב פמורלי מתווכת קטטר עם טיפול סיסטמי לכאב בחולים עם שברים בפמור הפרוקסימלי במסגרות לפני ואחרי ניתוח.

במחקר פרוספקטיבי אקראי זה של מטופלים שהגיעו למחלקת החירום, 100 אנשים נבחרו עם אבחנה של שבר בפמור פרוקסימלי. החולים חולקו לשתי קבוצות שוות של 50 נבדקים. קבוצה A קיבלה חסימת עצב הפמור מתווכת קטטר עם 1% prilocaine (כ-40 מ”ל) ולאחר ניתוח 0.2% ropivacaine (כ-30 מ”ל) כל 6 שעות. קבוצה B קיבלה 1 ג’ metamizol לוריד ושילוב של 100 מ”ג tilidine אורלי ו-8 מ”ג naloxone. חולים בגיל 90 ומעלה קיבלו מינון מופחת (75 מ”ג tilidine ו-6 מ”ג naloxone).

בתקופה לאחר הניתוח ניתן 400 מ”ג ibuprofen כל 8 שעות בנוסף ל-50 מ”ג tilidine אורלי ו-4 מ”ג naloxone לפי דרישה להפגת הכאב. עוצמת הכאב נמדדה באמצעות דירוג מ-1 עד 5. ללא כאב – 1, כאב קל – 2, כאב בינוני – 3, כאב חמור – 4, כאב מייסר – 5. מדדי הכאב נרשמו במנוחה, ולאחר מתן משככי כאב. המדדים נרשמו 4 פעמים ביום עד 3 ימים לאחר הניתוח.

מדדי כאב היו ברי השוואה בשתי הקבוצות בעת האישפוז. הקלה משמעותית בכאב הושגה בשתי הקבוצות לאחר מתן התחלתי של משככי כאבים, אך מדדי כאב כללי של קבוצה A היו נמוכים משמעותית לעומת קבוצה B. לא היו הבדלים בין הקבוצות במהלך 3 הימים לאחר הניתוח. לא התרחשו סיבוכים חמורים כתוצאה ממשככי הכאבים, עם זאת, הקטטר יצא ממקומו ב-20% מהחולים בקבוצה A ולכן נדרש מתן משככי כאבים סיסטמי.

כל החולים עם שברים בפמור פרוקסימלי צריכים לקבל משככי כאבים מתאימים במחלקת החירום אפילו לפני הדמייה רדיוגרפית. חסימת עצב הפמור צריכה להישקל כשיטת בחירה. להכנסת קטטר לחסימת עצב הפמור יש יתרון כפול של שיכוך כאבים מוקדם המאפשר בדיקה קלינית בנוסף לטיפול בכאב אחר ניתוח ממושך. הלוגיסטיקה המגושמת של שיטה זו במסגרת הקלינית מגבילה את היישום הפרקטי שלה. חסימת עצב התחלתית ולאחריה מתן משככי כאבים לאחר ניתוח היא אלטרנטיבה מתאימה. ההליך הבטוח, עקבי ומתאים ומבוסס על קווים מנחים לטיפול בכאב ופרקטיקה קלינית טובה.

לידיעה בדוקטור’ס גייד

Anaesthesist. 2005 Dec 1