מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו  במהלך כנס מטעם ה-Society of Gynecologic Oncology, עולה כי טיפול אחזקה ב- Olaparib (לינפארזה) עשוי להביא להארכה משמעותית של הישרדות ללא-התקדמות בתת-קבוצה של נשים עם סרטן שחלות.

במחקר SOLO-2 חולקו באקראי 295 נשים עם מוטאצית BRCA1 או BRCA2, לאחר לפחות שני קווי טיפול קודמים של כימותרפיה מבוססת-פלטינום, עם תגובה מלאה או חלקית. הנשים חולקו לטיפול ב- Olaparib או פלסבו.

במחקר נבחנה פורמולה חדשה של Olaparib, שעדיין מצויה בשלבי מחקר. במקום קפסולות, הנשים טופלו בטבליות של 300 מ”ג, פעמיים ביום, העשויות להפחית את נטל הטיפול התרופתי (מ-16 קפסולות ל-4 טבליות ביום).

תוצאות המחקר בשלב 3 הדגימו כי בנשים עם הישנות סרטן שחלות, רגיש לפלטינום, בנוכחות מוטאציית BRCA, ההישרדות ללא-התקדמות עמדה על 19.1 חודשים בהשוואה ל-5.5 חודשים עם פלסבו (יחס סיכון של 0.30)

בנוסף למענה על תוצא הסיום העיקרי, החוקרים זיהו תועלת מובהקת סטטיסטית בזמן עד התקדמות שניה או תמותה. החציון טרם נקבע בקרב נשים שטופלו ב- Olaparib, אך עמד על 18.4 חודשים בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של 0.50).

החוקרים מציינים כי פרופיל הבטיחות של Olaparib תאם ברובו לזה המוכר עם הטיפול בקפסולות Olaparib. אירועים חריגים בדרגה 3 ומעלה תועדו ב-36.9% מהנשים בקבוצת הטיפול הפעיל, בהשוואה ל-18.2% מאלו בקבוצת הפלסבו.

התופעות הנפוצות כללו אירועים לא-ריאומטולוגים, שתועדו בשכיחות של 20% ומעלה, כללו בחילות (75.9% לעומת 33.3%), עייפות (65.6% לעומת 39.4%) והקאות (37.4% לעומת 19.2%).

באופן לא-צפוי, שיעור האירועים ההמטולוגים היה גם כן גבוה יותר בנשים שטופלו ב- Olaparib. התופעות הנפוצות כללו אנמיה (43.6% לעומת 8.1%), נויטרופניה (19.5% לעומת 6.1%) ותרומבוציטופניה (13.8% לעומת 3.0%).

אירועים המטולוגיים בדרגה 3 ומעלה כללו אנמיה (19.5% לעומת 2.0%), נויטרופניה (5.1% לעומת 4.0%) ותרומבוציטופניה (1.0% לעומת 1.0%).

49 נשים (25.1%) שטופלו ב- Olaparib נדרשו להפחתת מינון עקב תופעות לוואי, זאת בהשוואה ל-3 נשים בקבוצת הפלסבו (3%). 21 נשים שטופלו ב- Olaparib (10.8%) הפסיקו את ההשתתפות במחקר עקב תופעות לוואי, זאת בהשוואה ל-2 נשים (2%) שטופלו בפלסבו.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה- Society of Gynecologic Oncology

לידיעה במדסקייפ