הנחיות חדשות מטעם ה-ASBMR (American Society for Bone and Mineral Research) בנוגע לשימוש ארוך-טווח בביספוספנטים בחולי אוסטיאופורוזיס תומכות באפשרות חופשות טיפול תרופתי (Drug Holiday) לאחר מספר שנות טיפול, אך רק בחולים בסיכון נמוך לשברים.
המומחים מסבירים כי ביספוספנטים הן הטיפול הנפוץ ביותר לאוסטיאופורוזיס. שני מחקרים דיווחו על טיפול ארוך-טווח בביספוספנטים. הראשון, מחקר FLEX (Fracture Intervention Trial Long-Term Extension), מצא כי בנשים לאחר-מנופאוזה, שטופלו ב-Alendronate במשך 10 שנים, תועדו פחות שברי חוליות קליניים, בהשוואה לאלו שהחליפו לטיפול דמה לאחר חמש שנים. במחקר Horizon Extension, נשים שטופלו בשישה עירויים שנתיים של Zoledronic Acid תועדו פחות שברי חוליות מורפומטריים, בהשוואה לאלו שהחליפו לפלסבו לאחר שלוש שנים.
מדדי T-Score נמוכים בירך, בטווח 2- עד 2.5- במחקר FLEX ומתחת ל-2.5- במחקר Horizon Extension ניבאו תועלת להמשך טיפול. לפיכך, צוות המשימה הציע כי לאחר חמש שנות טיפול פומי בביספוספנטים או שלוש שנות טיפול תוך-ורידי בביספוספנטים, יש לשקול הערכה חוזרת.
בנשים בסיכון גבוה, לדוגמא, נשים מבוגרות עם מדדי T-Score נמוכים בירך או סיכון מדד סיכון גבוה לשברים, באלו עם שבר אוסטיאופורוטי מג’ורי בעבר, או שבר תחת טיפול, יש לשקול המשך טיפול למשך עד 10 שנים (פומי) או עד 6 שנים (תוך-ורידי). הסיכון לשברים אטיפיים של הירך, אך לא אוסטיאונקרוזיס של הלסת, עולה באופן ברור עם משך הטיפול בביספוספנטים, אך מדובר באירועים נדירים, והפחתת הסיכון לשברי חוליות עם המשך טיפול עולה על הסיכון לשברים אטיפיים בחולים בסיכון גבוה.
בנשים שאינן בסיכון גבוה לאחר 3-5 שנות טיפול בביספוספנטים, ניתן לשקול חופשת טיפול (Drug Holiday) של 2-3 שנים. הגישה המוצעת לטיפול ארוך-טווח בביספוספנטים מבוססת על עדויות מוגבלות, עם הפחתה רק של שברי חוליות, בעיקר בנשים לבנות לאחר-מנופאוזה, ואינו מהווה תחליף לצורך בשיקול דעת קליני.
גישה זו עשויה להתאים גם לגברים וחולים עם אוסטיאופורוזיס על-רקע טיפול בגלוקוקורטיקואידים, עם שינויים מסוימים. לא סביר כי מחקרים בעתיד יספקו נתונים לניסוח המלצות דפיניטיביות בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!