מאת מערכת אי-מד
במאמר המתפרסם באתר “הארץ” סוקר פרופ’ משה סלעי , מנהל החטיבה האורתופדית במרכז הרפואי תל אביב, את השינויים שחלו בעת האחרונה בגישה הטיפולית בשברי צוואר הירך בישראל באוכלוסיה הקשישה, אירוע ממנו סובלים כ-8,000 קשישים מידי שנה בארץ.
סלעי מסביר שכיום מטרת הניתוח היא לא רק לקבע את השבר או להחליף את ראש עצם הירך השבור (אם לא ניתן לקבע אותו) , אלא גם לאפשר למטופל לדרוך מייד לאחר הניתוח על רגליו. בגישה הטיפולית החדשה המטופלים יורדים מהמיטה כבר למחרת הניתוח. זאת הודות לכך שבגישה הניתוחית הנוכחית משתמשים יותר ויותר באמצעי קיבוע בצורת משתלים המאפשרים את ייצוב השבר . בחלק מהמקרים אף מתבצעת החלפה שלמה ומלאה של המפרק, תוך שימוש במשתלים. גישה זו מאפשרת לקשישים שהיו לפני השבר ברמת תפקוד גופנית גבוהה – לשוב במהרה לאותה רמת תפקוד.
אך לפי סלעי השינוי החשוב ביותר בגישה הטיפולית בשברי צוואר ירך בקשישים קשור לקביעת משרד הבריאות כי ביצוע ניתוח מוקדם, תוך 48 שעות ממועד אירוע השבר, יהווה מדד איכות בבתי החולים הציבוריים (ואף התעריף לביצוע הפעולה עבור בית החולים יהיה גבוה יותר). מדיניות זו מבוססת על מחקרים שהראו שללא טיפול ניתוחי מוקדם, שיעורי התמותה בעקבות שבר בצוואר הירך הם כ-50%-40% בשנה הראשונה של לאחר השבר, בעוד שאצל מטופלים שעברו את הניתוח תוך 48 שעות , שיעורי התמותה לאחר שנה צנחו לרמה של 20%-15% בלבד. סלעי מסביר שההבדלים בתמותה קשורים למצב הניידות והתפקוד הכללי של המטופלים: בניתוח מוקדם יכולת ההתאוששות רבה יותר באופן משמעותי, ובהתאם גם יש הרבה פחות סיבוכים הקשורים לחוסר ניידות כמו פצעי לחץ, זיהומים, קרישי דם ועוד.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!