זריקה שנתית של אקלסטה (zoledronic acid) יעילה ובטוחה בחיזוק שלמות השלד באוכלוסייה של נשים מבוגרות ותשושות הנמצאות בטיפול ארוך טווח במוסדות סיעוד, אותן נשים הנמצאות בסיכון הגבוה ביותר לשברים ובסבירות הנמוכה ביותר לקבל טיפול מסודר לאוסטאופורוזיס, כך עולה מממצאי מחקר חדש שהוצג במפגש השנתי של ASBMR– American Society for Bone and Mineral Research.

בכתבה במדסקייפ מצוין כי לדברי החוקרים היו בעבר חששות שהטיפול בחומצה זולדרונית לא יביא לשיפור בצפיפות העצם בקשישים ותשושים, אך ממצאיהם מאששים כי הטיפול מביא לתגובה חיובית באוכלוסיה זו.

חומצה זולדרונית נמצאה כידוע יעילה בחיזוק העצם בנשים לאחר מנאופוזה , אך התועלת בממצאי המחקר החדשים היא ההתייחסות לאותה אוכלוסיה שלעתים קרובות לא נכללת במחקרים הגדולים, על אף שכמעט 85% מהמבוגרים בטיפול ארוך טווח במוסדות סיעודיים סובלים מאוסטאופורוזיס, ורק כ-5% מקבלים טיפול.  לדברי החוקרים, ממצאי המחקר הללו הם השלב הראשון בבחינת יעילות הטיפול בקשישים ותשושים והם מעוניינים להמשיך ולבדוק האם הטיפול מסייע גם במניעת שברים באוכלוסייה זו. כצעד ראשון, החוקרים מציינים כי מצאו שיפור בצפיפות העצם וירידה בספיגת עצם באוכלוסיית הקשישים, בדומה לממצאים שנראו באוכלוסייה צעירה יותר.

המחקר נמשך כשנתיים והיה כפול סמיות ואקראי, והחוקרים בחנו את השפעה של חומצה זולדרונית בקשישים תשושים בחיזוק העצם (בראשי תיבות כונה המחקר ZEST – Zoledronic Acid in Frail Elders to Strengthen Bone). המחקר כלל 181 קשישות המאושפזות בבתי אבות סיעודיים או עם סיוע, שגילן הממוצע היה 85.4. הנשים המשתתפות, על אף שתוחלת החיים המשוערת שלהן היתה  לפחות שנתיים, לא טופלו בתרופות נגד ספיגת עצם למרות שסבלו מאוסטיאופורוזיס, והיו עם רמות ויטמין  D של 20 ng/dL או יותר.  הן חולקו לקבל מינון יחיד של חומצה זולדרונית , 5 מ”ג (89 נשים) או פלצבו (92 נשים).  כל המשתתפות קיבלו גם סידן מדי יום במינון של 1200 מ”ג וויטמין D במינון 800 IU.  בקבוצת הטיפול הנשים היו מאופיינות בשיעור גבוה יותר של סוכרת, היסטוריה של נפילות, נטילה של תרופות נגד שבץ ומהירות הליכה איטית יותר. 92% מהנשים השלימו 12 חודשי מחקר, 67% המשיכו לטיפול ומעקב של שנתיים. בנקודות הסיום לאחר שנה ולאחר שנתיים הנשים בקבוצת הטיפול הראו שיפור גדול יותר בצפיפות המינרלית של העצם הכללית של הירך, של צוואר הירך ושל עמוד השדרה, בהשוואה לקבוצת הפלצבו (P < 0.01).  ההבדל המוחלט לאחר שנה בין הקבוצות היה 3.2 נקודות אחוז בעצם הירך ו-1.8 בעמוד השדרה. לא היה הבדל בין הקבוצות בתופעות לוואי או בתמותה.

לדברי החוקרים, זריקה חד שנתית של חומצה זולדרונית הראתה תועלת בטיפול בקשישות, והפריכה חששות קיימים לגבי הטיפול, כמו סיבוכים גסטרואינטנסטינליים ואף מנעו בעיות של התמדה בטיפול עם ביספופונטים דרך הפה. נטילת טיפול דרך הפה מצריכה כידוע התגייסות מסוימת מצד המטופל, ולכן באוכלוסייה שנבדקה, הזקוקה לסיעוד צמוד , זו עשויה להיות בעיה.

 עם זאת, החוקרים מציינים כיחלק מהמטופלים הללו עלולים שלא להתאים לטיפול בחומצה זולדרונית, בשל חששות של ההשפעה הכלייתית של התרופה. התפקוד הכלייתי כידוע יורד עם הגיל, ואנשים הזקוקים לדיאליזה או סובלים מבעיות כלייתיות אינם יכולים לקבל את התרופה, ולכן יש לבחון את מצבם לפני מתן הטיפול.  בנוסף, כעשרים אחוזים מאלו המקבלים טיפול זה  סובלים מריאקציה אקוטית  acute-phase reaction במשך יום או יומיים, עם סימפטומים הדומים לאלו של שפעת, כמו כאבי ראש וחום, דבר שעלול להיות מורכב באוכלוסיית קשישים תשושים, בהם קשה להבין  האם אכן מדובר בתסמינים אלה או מזיהום, התקף לב או בעיה אחרת.

לכתבה במדסקייפ

מתוך מפגש ASBMR