ע”פ מחקר שהוצג בכנס הכאב העולמי השישי שיעור גבוה במיוחד של מטופלים המשתתפים במחקרים להערכת כאב לאחר ניתוח החלפת מפרק ברך נדרשים לקבל טיפול אנלגטי תוך שהם חווים כאבים בדרגות גבוהות.
מטה אנליזה שכללה 12,000 מטופלים שהשתתפו במחקרי כאב מ-2002 ועד 2011, מצאה שכ-3,000 מהם חוו רמות בלתי נסבלות של כאב. המימצאים מעלים שאלות אתיות קשות לגבי המשתתפים בקבוצות הביקורת המקבלים טיפולי פלצבו בעודם סובלים מכאבים עזים.
המטה אנליזה שכללה 376 קבוצות חולים שהשתתפו ב-170 מחקרים התמקדה בכשלונות הטיפול ב-24 השעות הראשונות של לאחר הניתוח. שלושה קריטריונים הגדירו כשלון טיפולי :
א. ציון מעל 5 בסרגל VAS
ב. ציון מעל 7 בסרגל VAS לכאב בתוך כדי תנועה
ג. קבלת מורפין תוך ורידי של יותר מ-20 מ”ג ליום
החוקרים מדניה מצאו שמתוך קבוצת המטופלים שעברה ניתוח ושהשתייכה לקבוצת הפלצבו, ל-43% היו ציוני VAS של מעל 5 במנוחה, ל-35% היו ציוני VAS מעל 7 בתנועה, ו-64% נזקקו ליותר מ-20 מ”ג מורפין תוך ורידי. לעומת זאת, בקבוצות הטיפול הפעיל השיעורים המקבילים היו 25% , 20% ו-41% . טיפולים פעילים כללו חסימת העצב הפמורלי, אפידורל, טיפול אנלגטי חודרני (LIA) או שילובים ביניהם.
החוקרים הופתעו משיעורי הכשלון הגבוהים שנמצאו גם בקרב המטופלים באופן פעיל. מבין אלה שקיבלו למשל LIA ל-31% היה ציון VAS מעל 5 במנוחה, ל-28% מעל 7 בתנועה, ו-45% נזקקו ליותר מ-20 מ”ג ליום מורפין.
לאלה שקיבלו טיפול באמצעות חסימה העצב הפמורלי השיעורים היו בהתאמה 22%, 19% ו-40% , ובקרב אלה שקיבלו אפידורל השיעורים היו 24%, 13% ו-39% , בהתאמה.
לדעת החוקרים, למרות הצורך במחקרים הקלינים להשוואה מול קבוצות ביקורת, יש להקפיד על כך שהמטופלים בקבוצת הביקורת לא יקבלו טיפול נחות מזה של הסטנדרט הטיפולי הקיים. כמו כן, הם ביטאו אכזבה מהשיטות החדשות כמו LIA שהניבו תוצאות נחותות לשיטות ותיקות יותר. עם זאת הם מציינים שהבעייה עם החלופות הותיקות יותר של חסימת עצבית ואפידורל שהן מגבילות את התנועתיות באופן ניכר, וכן מעלות הסיכון לפקקת ורידים או פגיעה בדרכי השתן.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!