היעילות והבטיחות של טיפול מקומי מול טיפול פומי ב-Diclofenac (מתוך הכנס השנתי ה-27 של AAPM)

מתוצאות מחקר חדש שהוצגו בכנס השנתי ה-27 של American Academy of Pain Medicine עולה כי בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך לטיפול מקומי ב-Diclofenac יעילות דומה לזו של הצורה הפומית של התרופה, עם פחות תופעות לוואי חמורות.

ממדגם המחקר כלל 927 חולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך עולה כי מדדי היעילות העיקריים בין קבוצות הטיפול היו דומים. חשוב מכך, החוקרים מצאו כי הבטיחות והסבילות של Diclofenac מקומי עדיפים על טיפול פומי ב- Diclofenac.

המחקר הנוכחי התבסס על נתונים משני מחקרים. באחד המחקרים, החולים קיבלו טיפול מקומי ב- Diclofenac (50 טיפות, 3 פעמים ביום) או טיפול פומי (50 מ”ג, שלוש פעמים ביום). במחקר השני, הם טופלו באחד מחמישה תכשירים: Diclofenac מקומי, Diclofenac פומי, תמיסת פלסבו, DMSO (Dimethyl Sulfoxide), תמיסת דמה של DMSO או שילוב טיפול מקומי וטיפול פומי ב- Diclofenac. הגיל הממוצע של החולים היה 63 שנים.

מספר מדדים שימשו להערכת היעילות, כולל כאב ותפקוד גופני לפי מדד Western Ontario & McMaster Universities Arthritis Index.

במחקר הראשון, שהתבסס על מדד VAS, החוקרים הדגימו הבדל ממוצע של 13.3  מ”מ בין טיפול פומי וטיפול מקומי בהקלה על הכאב בסולם של 500 מ”מ, הבדל של 71.0 מ”מ בתפקוד הגופני בסולם של 1700 מ”מ ו-4.3 מ”מ בסולם PGA (Patient Global Assessment) בסולם של 100 מ”מ.

במחקר השני, טיפול מקומי ב- Diclofenac היה עדיף על פלסבו בהקלה על הכאב (6.0 לעומת 4.7, p=0.015), תפקוד גופני (p=0.034), במצב הבריאותי הכללי (p<0.0001) ו-PGA (p=0.016) והיה עדיף על תמיסת דמה של DMSO בכל מדדי היעילות. לא תועד הבדל משמעותי בין תמיסת דמה של DMSO ופלסבו או בין תכשיר מקומי ופומי של Diclofenac.

באשר לבטיחות הטיפול, הם מדווחים כי תכשיר מקומי לווה בשיעור נמוך יותר של תופעות לוואי במערכת העיכול (25.2% לעומת 39.0%, p<0.0001), בהשוואה לתרופה פומית. הטיפול המקומי הובילה לשיעור נמוך יותר של תופעות לוואי קרדיווסקולאריות (1.5% לעומת 3.7%, p=0.037).

לדברי החוקרים, ידוע כי תכשירים פומיים ממשפחת NSAID מלווים בסיכון מוגבר לתופעות לוואי גסטרואינטסינאליות, כאשר בקשישים, 2 מכל 100 מטופלים בתכשירים פומיים באופן קבוע יפתחו דימום פטאלי או דימום שעשוי להיות פטאלי, ללא סימני אזהרה.

לסיכום, ייתכן וטיפול מקומי ב- Diclofenac מלווה בסיכון קרדיווסקולארי נמוך יותר וכן אינו כרוך ברעילות למערכת העיכול הקשורה במשפחת תרופות זו.

מתוך הכנס השנתי ה-27 של AAPM

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

סמגלוטיד לדלקת מפרקים ניוונית של הברך בחולים עם השמנת יתר

סמגלוטיד לדלקת מפרקים ניוונית של הברך בחולים עם השמנת יתר

מקור: NEJM
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|17/06/2025

השפעת טיפול שבועי בסמגלוטיד 2.4 מ”ג על ירידה במשקל, כאב ותפקוד פיזי בקרב מטופלים עם השמנת יתר ודלקת מפרקים ניוונית של הברך, בהשוואה לפלצבו, במסגרת התערבות משולבת של דיאטה ופעילות גופנית.

מטוטרקסאט במינון נמוך לדלקת מפרקים ניוונית דלקתית של הברך עם תפליט־סינוביטיס

מטוטרקסאט במינון נמוך לדלקת מפרקים ניוונית דלקתית של הברך עם תפליט־סינוביטיס

מקור: pubmed
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|12/06/2025

הערכת יעילות ובטיחות של מטוטרקסאט עד 15 מ”ג לשבוע בהפחתת כאב והפחתת תפליט-סינוביטיס ב-MRI, לעומת פלצבו, בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים ניוונית דלקתית של הברך לאורך 52 שבועות.

יעילות הזרקות תוך־מפרקיות מוקדמות בקרב מטופלים מבוגרים עם אוסטיאוארטריטיס בברך המתנסים באימון חוזק מתקדם; ניסוי מבוקר אקראי

יעילות הזרקות תוך־מפרקיות מוקדמות בקרב מטופלים מבוגרים עם אוסטיאוארטריטיס בברך המתנסים באימון חוזק מתקדם; ניסוי מבוקר אקראי

פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|18/05/2025

מטרה המחקר הייתה להעריך את היעילות של הזרקות תוך-מפרקיות (IAIs) עם טרימצינולון הקסקטוניד (TH) – סטרואיד – בשילוב עם תוכנית תרגילי התנגדות מונעת (PREP) בהקלה על כאב, תפקוד, חוזק שרירים ואיכות חיים בקרב חולים מבוגרים עם אוסטיאוארטריטיס בברך.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן