זיהום אוויר ולחץ אטמוספרי הינם בין גורמי הסיכון הסביבתיים החשובים ביותר להתפתחות תסמונת העין היבשה (Dry Eye Syndrome), כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת Ophthalmology.
החוקרים בחנו באופן רטרוספקטיבי כ-606,000 חולים עם תסמונת העין היבשה, שנבדקו באחת מ-394 מרפאות בארצות הברית, בתקופה שבין 5 ביולי, 2006 ועד 4 ביולי, 2011. הנתונים הקליניים נאספו לפי מיקוד אזור המגורים, נתונים מטאורולוגיים, כולל AOD (Aerosol Optical Depth, סמן לזיהום אוויר) ונבחנו בכל מוסד במהלך תקופת המחקר.
החוקרים מצאו כי הסיכון לתסמונת העין היבשה היה גדול יותר ב-13% בחולים באזורי מיקוד בהם הלחץ האטמוספרי היה גבוה בלמעלה מסטיית תקן אחת מהלחץ הממוצע (יחס שיעורי היארעות של 1.131, p<0.001).
בנוסף, בחולים שנחשפו לרמות הגבוהות ביותר של זיהום אוויר (כפי שנקבע לפי AOD) תועד הסיכון הגדול ביותר (יחס שיעורי היארעות של 1.126, p<0.001). מנגד, לחות גבוהה יותר ומהירות רוח גבוהה יותר היו קשורים בקשר הפוך עם הסיכון לתסמונת העין היבשה (יחס שיעורי היארעות של 0.927 ו-0938, p<0.001).
החוקרים מדגישים כי הנתונים הללו נאספו באופן נפרד, תוך הערכה רטרוספקטיבית של הנתונים הרפואיים והנתונים הסביבתיים. הם הצליחו להוכיח כי קיים קשר בין האבחנה של תסמונת העין היבשה ובין תנאי הסביבה. מאחר ו-AOD הינו סמן לריכוז ארוסולים (חלקיקים מוצקים ונוזליים באוויר), מבוגרים המתגוררים באזורים בהם ריכוז AOD גבוה מצויים בסיכון גבוה פי 3-4 לאבחנה של תסמונת העין היבשה, בהשוואה לאלו המתגוררים באזורים פחות עירוניים עם ריכוזים נמוכים יחסית של זיהום אוויר.
החוקרים מצאו עוד כי באזורים גיאוגרפיים צפוניים ומזרחיים תועדו השכיחות הגדולה ביותר של מקרים של תסמונת העין היבשה, בהשוואה לאזורים דרומיים ומערביים. לדבריהם, הממצאים מאוד מעניינים ולהערכתם זהו אינו סוף הסיפור ובכוונתם להמשיך ולחקור את הנושא.
Ophthalmology. Published online February 24, 2014
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!