עין יבשה היא אחת ההפרעות הנפוצות ביותר של שטח פני העין, ולאחרונה שכיחותה גדלה בכל העולם בגלל שינויים חברתיים, כמו עלייה בגודל אוכלוסיית הזקנים בארצות המפותחות, והתגברות השימוש במסכים. עין יבשה גורמת להפסדים סוציואקונומיים שנובעים מירידה ביעילות בזמן העבודה בגלל חוסר הנוחות בעיניים. חשוב לכן לבצע סקירה טובה ולטפל בעיניים יבשות בשלב מוקדם של המחלה. בהתאם להגדרת האגודה האסייתית לעין יבשה, זוהי מחלה מולטיפקטוריאלית שמאופיינת בדוק דמעות לא יציב, שגורם למגוון תסמינים ו/או הפרעות ראייה, שיכולים להיות מלווים בנזק לשטח פני העין. על פי הגדרה זו לדוק דמעות לא יציב תפקיד חשוב באבחנה, בפתופיזיולוגיה ובטיפול של מחלת עין יבשה. לחוסר יציבות דוק הדמעות, היפראוסמולריות של הדמעות, דלקת ונזק לשטח פני העין, והפרעות נוירוסנסוריות יש תפקידים בהתפתחות המחלה. אי לכך בדיקות יציבות דוק הדמעות והנזק לאפיתל הקרנית הכרחיות לא רק לאבחנה אלא גם להערכת חומרת המחלה.

לאחרונה פיתחו החוקרים דרך חדשה לאבחנה של עין יבשה שנקראה ” tear film–oriented diagnosis”. על פיה, המרכיבים של שטח פני העין הקשורים לזמן פקיעת דוק הדמעות מאובחנים על פי צורות פקיעת דוק הדמעות שמהוות סימנים לטיפול המיטבי שכונה ” tear film–oriented therapy”. המרכיב העיקרי בשיטת אבחון זו הוא בדיקה טובה של דוק הדמעות ופקיעת דוק הדמעות. בדיקה טובה כזו מצריכה הסתכלות במנורת סדק עם צביעה בפלואורסצאין, אולם יש שונות רבה בהנחת פס הפלואורסצאין ובפירוש התוצאה על ידי בודקים שונים. לכן עדיפות שיטות אחרות שלא תלויות בניסיון הבודק ובצביעת הדמעות.

בשנים האחרונות דווח על שיטות בדיקה של videointerferometry, videothermography, wavefront analysis, ו- videokeratography כשיטות אפשריות להערכה של עין יבשה. גם לשיטות אלה יש מגבלות, כמו שטח בדיקה מוגבל, או יכולת נמוכה של הערכה כמותית של התמונות המתקבלות. מבין בדיקות אלה וידאוקרטוגרפיה (videokeratography) היא בעלת הפוטנציאל הגדול ביותר לספק הערכה כמותית לא חודרנית של עין יבשה עם פגיעה בשטח פני העין. המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את התכנות השימוש בסימן חדש לאחר הערכה כמותית של תמונות של ההפרעות בטבעת Meyer להערכת פגיעות בשטח פני העין בעיניים יבשות באמצעות וידרוקרטוגרף מסחרי.

החוקרים היו מיפן. במחקר נכללו 79 עיניים של 79 חולים עם מחלת עין יבשה, 10 גברים ו- 69 נשים, שגילם הממוצע 62.7 שנים. לאחר קבלת תמונות של וידאוקרטוגרף, בוצע כימות של מידת הטשטוש בנקודות רבות בטבעת, והערך המסכם מכל הקרנית הוגדר כמידת ההפרעה disturbance value (DV). בוצעו התאמות בין ה- DV, סיכום ה- DV במשך 5 שניות לאחר פקיחת העין, לבין 12 תסמינים של עין יבשה, שאלון איכות חיים הקשורה לעין יבשה, רדיוס מניסקוס הדמעות, דרגת פיזור של השכבה הליפידית של דוק הדמעות, זמן פקיעת דוק הדמעות ללא פלואורסצאין ועם פלואורסצאין, ניקוד הנזק לאפיתל הקרנית, ניקוד הנזק לאפיתל הלחמית, ומבחן שירמר 1. בדיקת ההתאמות בוצעה באמצעות בדיקות סטטיסטיות עם משתנה יחיד ועם משתנים רבים.

לא נמצאו קשרים משמעותיים בין ה- DV בתמונות הוידאוקרטוגרפיה לבין כל אחד מהתסמינים של עין יבשה או שאלון איכות חיים הקשורה לעין יבשה. מאידך נמצאו התאמות משמעותיות בין ה- DV לבין דרגת פיזור של השכבה הליפידית של דוק הדמעות, זמן פקיעת דוק הדמעות ללא פלואורסצאין ועם פלואורסצאין, והנזק לאפיתל הקרנית ולאפיתל הלחמית. המסקנה הייתה שמידת ההפרעות בתמונות וידאוקרטוגרפיה מבטאת את הדינמיקה והיציבות של דוק הדמעות, ואת הנזק לאפיתל הקרנית והלחמית, כך שהיא יכולה לשמש לצרכי הערכה כמותית שימושית של אנומליות בשטח פני העין הנגרמות מעין יבשה.

Kusada M, Yokoi N, Kato H, Furusawa Y, Sakai R, Sotozono C
Evaluation of Dry Eye With Videokeratographer Using a Newly Developed Indicator
Am J Ophthalmol 2023;252:135–146