במהלך שני העשורים האחרונים גדל באופן דרמטי השימוש בהזרקות תוך עיניות לזגוגית של נוגדי גורמי גדילה אנדותליאלים וסקולריים. לאחר מחקרים רבים שהוכיחו את יעילותן,  הזרקות תוך עיניות לזגוגית של נוגדי גורמי גדילה אנדותליאלים וסקולריים הפכו להיות הטיפול המקובל בניוון מקולרי נאווסקולרי הקשור לגיל – AMD, ובחסימות של וריד הרשתית – RVO. בארצות הברית, בשנת 2000 בוצעו קרוב ל- 2000 הזרקות לרשתית לשנה של גורמי גדילה אנדותליאלים וסקולריים, ומספר ההזרקות הללו גדל ליותר מ- 3.2 מיליונים בשנת 2016. למרות היותם נדירים, הסיבוכים החשובים ביותר של הזרקות תוך עיניות לזגוגית של נוגדי גורמי גדילה אנדותליאלים וסקולריים, הם אנדופתלמיטיס, היפרדות רשתית, קרעים ברשתית, דימום לזגוגית, דלקת תוך עינית, וירוד, כאשר שני הסיבוכים הראשונים הינם בעלי הסיכון הגבוה ביותר לפגיעה בראייה. שעורי האנדופתלמיטיס נחקרו היטב, ואלה המופיעים בפרסומים נעים בין בערך 1 ל- 2000 עד 3000 הזרקות.

שעורי היפרדות רשתית רגמטוגנית לאחר הזרקות לזגוגית פחות ידועים. מחקר The VEGF Inhibition Study in Ocular Neovascularization (VISION) trial דיווח על שעור היפרדות רשתית רגמטוגנית של בערך 1 ל- 1250 הזרקות של פגפטניב סודיום pegaptanib sodium, בעוד שמחקר  the Anti-VEGF antibody for the Treatment of Predominantly Classic Choroidal Neovascularization in Age-Related Macular Degeneration (ANCHOR), והמחקר the Minimally Classic/Occult Trial of the anti-VEGF Antibody in the Treatment of Vascular AMD (MARINA) דיווחו על שכיחות משותפת של 1 ל- 8500 הזרקות של רניביזומב Ranibizumab. בנוסף לשונות הרבה בשכיחות במחקרים השונים, גם לא ידוע מהי התוצאה התפקודית והאנטומית בחולים עם היפרדות רשתית לאחר הטיפול בהיפרדות.
המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את השכיחות, גורמי הסיכון והתוצאות של היפרדות רשתית רגמטוגנית לאחר הזרקות לרשתית של נוגדי גורמי גדילה אנדותליאלים וסקולריים הכוללים רניביזומב ranibizumab, בוציזומב bevacizumab ואפליברספט aflibercept במצבים של ניוון מקולרי נאווסקולרי הקשור לגיל – AMD, וחסימות של וריד הרשתית RVO.
החוקרים היו ממרפאת הרשתית המרכז אטלנטית של בית החולים לעיניים ווילס של אוניברסיטת תומס ג’פרסון בפילדלפיה, פנסילבניה.

המחקר היה רטרוספקטיבי והתבסס על מטופלים ממרכז יחיד. כל החולים המטופלים  בזריקות לזגוגית של רניביזומב ranibizumab, בוציזומב bevacizumab ואפליברספט aflibercept במצבים של ניוון מקולר נאווסקולרי הקשור לגיל – AMD, וחסימות וריד הרשתית RVO בין תחילת אוקטובר 2014 ועד תחילת אוקטובר 2017 נכללו במחקר. המספר הכללי של העיניים ושל ההזרקות נלקח מקידודי החיובים.

החולים עם הפרדות רשתית רגמטוגנית זוהו על פי קידודי החיובים שאומתו על פי הרישומים בתיקים הרפואיים. התוצאים העיקריים היו שעור היפרדות הרשתית והתוצאות מבחינת חדות הראייה.  התוצאות חושבו מסך הכול 180,671 הזרקות לזגוגית ב- 12,718 אנשים שנכללו במחקר. היפרדות רשתית רגמטוגנית קרתה ב- 24 חולים בתקופת הזמן של 3 חודשים ממועד ההזרקה, והשכיחות שחושבה הייתה מקרה אחד של הפרדות רשתית מכל 7532 הזרקות או 0.013 אחוזים או הפרדות רשתית אחת מתוך 530 חולים המהווה 0.19 אחוזים.

לא נמצא כל קשר בין היפרדות הרשתית לבין הסיבה להזרקה, לניסיון שיש לרופא בהזרקות, למיקום ההזרקה, לסוג הקליפר בו השתמשו, או לגודל המחט G31 או G30. הקרע ברשתית נמצא ברביע הרשתית בו בוצעה ההזרקה, ובמרחק עד שעה וחצי ממקום ההזרקה ב- 15 מתוך 24 החולים המהווים 62.5 אחוזים. הקשר בין מקום הקרע לרביע בו בוצעה ההזרקה היה משמעותי במידה רבה מבחינה סטטיסטית. בעת האבחנה של היפרדות הרשתית המקולה הייתה צמודה בשני חולים המהווים 37.5 אחוזים.

ההתערבויות הטיפוליות בהיפרדות הרשתית במקרים אלה כללו ויטרקטומיה דרך הפרס פלנה ב- 15 חולים, ניתוח משולב של חיגור סקלרלי יחד עם ויטרקטומיה בארבעה חולים, רטינופקסיה פנאומטית בשלושה חולים, ורק טיפול בלייזר או בקריו בשני חולים. שעור ההצלחה בעקבות פעולה טיפולית יחידה היה 54.2 אחוזים. מהמקרים עם היפרדות חוזרת 54.5 אחוזים היו עם ויטראורטינופתיה שגשוגית. מידת איבוד הראיה הממוצעת בבדיקה האחרונה במעקב ממוצע של 16.3 חודשים, בהשוואה לבדיקה שלפני אבחון היפרדות הרשתית, היה של שורה אחת במקרים עם מקולה צמודה ו- 6.8 שורות במקרים עם מקולה מופרדת.

המסקנה הייתה שהיפרדות רשתית לאחר הזרקה לזגוגית הינה נדירה, עם היארעות של אחד ל- 7,500 הזרקות. למצב המקולה בעת האבחנה של היפרדות הרשתית יש השפעה משמעותית על התוצאות מבחינת חדות הראייה.

Storey PP, Pancholy M, Wibbelsman TD, Obeid A, Su D, Borkar D, Garg S, Gupta O
Rhegmatogenous Retinal Detachment after Intravitreal Injection of Anti Vascular
Endothelial Growth Factor
Ophthalmology 2019;126:1424-1431