במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Ophthalmology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול באחד מבין שלושה מערכי VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor), שניתנו בזריקה כל ארבעה שבועות, לווה בשיפור משמעותי בראיה, לצד סיכון קטן מאוד לאובדן ראיה, ללא תלות בתכשיר הספציפי שניתן או המשך בצקת מקולארית על-רקע סוכרת לאורך שנתיים.

מטרת החוקרים הייתה לבחון את תוצאות בצקת מקולארית על-רקע סוכרת לפחות 24 שבועות לאחר הקצאה אקראית לטיפול ב-Aflibercept (אייליה) במינון 2 מ”ג, Bevacizumab (אווסטין) במינון 1.25 מ”ג, או Ranibizumab (לוסנטיס) במינון 0.3 מ”ג. הם השלימו ניתוח פוסט-הוק של מחקר DRCR.net Protocol T, שכלל 546 מבין 660 חולים שענו על קריטריוני הסקירה.

ההתערבות כללה שישה חודשי טיפול במעכבי VEGF, שניתנו בזריקה לתוך הזגוגית (אלא אם תועדה הצלחה לאחר 3-5 זריקות); זריקות נוספות או טיפולי לייזר ניתנו לפי הצורך להשגת יציבות. התוצאים העיקריים כללו בצקת מקולארית פרסיסטנטית על-רקע סוכרת לאורך 24 שבועות, הסבירות לבצקת מקולארית פרסיסטנטית כרונית לאורך שנתיים ושיפור או החמרה של לפחות 10 אותיות בחדות ראיה.

גיל המשתתפים הממוצע עמד על 60 שנים, 251 מהם היו נשים (46%). בצקת מקולארית פרסיסטנטית על-רקע סוכרת לאורך 24 שבועות הייתה נפוצה יותר עם Bevacizumab (118 מבין 180 חולים, 65%), בהשוואה ל-Aflibercept (60 מבין 190 חולים, 31%) או Ranibizumab (73 מבין 176 חולים, 41.5%).

בקרב עיניים עם בצקת מקולארית סוכרתית פרסיסטנטית לאחר 24 שבועות (251 חולים), שיעורי בצקת מקולארית פרסיסטנטית כרונית לאורך שנתיים עמדו על 44.2% עם Aflibercept, 68.2% עם Bevacizumab ו-54.5% עם Ranibizumab. ההבדל בין Bevacizumab ו-Aflibercept היה מובהק סטטיסטית, אך יתר ההשוואות לא היו מובהקות סטטיסטית.

בעיניים עם בצקת מקולארית סוכרתית פרסיסטנטית לאורך 24 שבועו, שיעור החולים עם בצקת מקולארית כרונית, בהשוואה לאלו ללא בצקת מקולארית כרונית, בהם תועד שיפור של לפחות עשר אותיות מתחילת המחקר ועד לאחר שנתיים עמד על 62% מבין 29 עיניים לעומת 63% מבין 30 עיניים (P=0.88) עם Aflibercept, 51% מבין 70 עיניים לעומת 54% מבין 31 עיניים (p=0.96) עם Bevacizumab ו-44% מבין 38 עיניים לעומת 65% מבין 29 עיניים (P=0.10) עם Ranibizumab. רק בשלוש עיניים עם בצקת מקולארית סוכרתית פרסיסטנטית וכרונית תועדה ירידה של לפחות עשר אותיות לאורך תקופת המחקר.

עיקר השיפור בריאה בעיניים עם בצקת מקולארית פרסיסטנטית תועד במהלך 24 השבועות הראשונים לטיפול; עם זאת, שיפור קטן, שנע בין 1.1-3.4 אותיות, המשיך להופיע משבוע 24 עד שבוע 104 לטיפול.

ממצאי המחקר מעידים כי בחולים שטופלו ב-Aflibercept שיעורי ההימצאות הנמוכים ביותר של בצקת מקולארית סוכרתית לאחר 24 שבועות ולאחר שנתיים. הטיפול ב-Bevacizumab היה הכי פחות יעיל במניעת והשגת הפוגה בבצקת המקולארית. החוקרים מציינים כי זוהה חוסר-איזון גדול במספר העיניים עם בצקת מקולארית סוכרתית פרסיסטנטית לאורך 24 שבועות בתוך כל קבוצת טיפול (Bevacizumab: 118 עיניים; Ranibizumab: 73 עיניים; Aflibercept: 60 עיניים), דבר העשוי להשפיע על התוצאות.

בכל מקרה, שלושת התכשירים כנגד VEGF סייעו בדרגה מסוימת להשגת הפוגה של בצקת מקולארית סוכרתית פרסיסטנטית וזוהתה תועלת משמעותית בראיה, עם סיכון מינימאלי לאובדן ראיה. המחקר מדגיש את חשיבות טיפול רציף לבצקת מקולארית סוכרתית לאחר שלוש זריקות, או יותר, במקום החלפת סוג תכשיר, לאור רזולוציה הדרגתית של בצקת מקולארית ושיפור בחדות הראיה.

JAMA Ophthalmol.  2018; 136(3):257-269

לידיעה במדסקייפ