מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת British Journal of Ophthalmology, עולה כי עם טיפול בניוון מקולארי גילי בזריקות Ranibizumab (לוסנטיס), חלה עליה ראשונית בחדות הראיה אך עם חזרה כמעט לערכי הבסיס לאחר 2-5 שנות טיפול.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את התוצאות ארוכות הטווח, בתנאים מציאותיים, של טיפול ב- Ranibizumab בעיניים נאיביות לטיפול כנגד ניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי (Neovascular Age-related Macular Degeneration).
החוקרים אספו נתונים באופן פרוספקטיבי על-בסיס רשומות רפואיות ממוחשבות ממחקר ETDRS VA (Early Treatment Diabetic Retinopathy Study Visual Acuity) בכל הביקורים, תאריכי זריקות, עובי רשתית מרכזי וסיבוכים בניתוח ולאחר הניתוח.
מדגם המחקר כלל 1,483 עיניים מ-1,278 חולים. חציון גיל המשתתפים בעת הזריקה הראשונה עמד על 82.5 שנים, 64.9% היו נשים ופתולוגיה עינית זוהתה ב-7.3% מהעיניים. חדות הראיה בתחילת המחקר עמד על 23-39, 40-54, 55-70 ומעל 70 אותיות ב-17.3%, 23.1%, 42.7% ו-16.9% מהעיניים, בהתאמה. חציון חדות הראיה בכלל הקבוצות השתפר מתחילת המחקר לאחר שלב ההעמסה, אך ירד חזרה לרמת הבסיס לאחר 2-5 שנים. שיעור מקרי אנדופתלמיטיס לאחר זריקה לתוך הזגוגית עמדו על 1 מבין 2,124 זריקות.
ממצאים ארוכי טווח אלו מעידים כי באופן כללי חלה עליה בחדות הראיה במהלך שלב ההעמסה של טיפול ב- Ranibizumab, אך עם חזרה כמעט לערכי הבסיס לאחר 2-5 שנות טיפול. החוקרים קוראים לזהות את החולים ולטפל בשלב מוקדם ככל הניתן, מאחר וחדות ראיה מנבאת את שימור חדות הראיה לאחר חמש שנות טיפול.
Br J Ophthalmol. 2016;100(2):240-245
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!