מניתוח נתוני מחקר בשלב 3 אודות תפקודי הראיה של חולים שטופלו ב- Ranibizumab, עולה כי טיפול בתכשיר זה לבד או בשילוב עם טיפול לייזר, מביא לתוצאות טובות יותר בחולים עם בצקת מקולארית על-רקע סוכרת, בהשוואה לטיפולי לייזר בלבד.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Ranibizumab הינו נוגדן חד-שבטי, הפועל לחסימת VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor). לדבריהם, אין נתונים רבים אודות השינוי היחסי בתפקוד הראיה לאחר טיפול בבצקת מקולארית על-רקע סוכרת ובמסגרת המחקר הנוכחי ביקשו לקבוע את ההשפעה של זריקות Ranibizumab לתוך הזגוגית, בהשוואה לטיפולי לייזר.
החוקרים ערכו מחקר אקראי, בשלב 3, שנמשך 12 חודשים. הם התבססו על נתונים ממרפאות רשתית אמבולטוריות באוסטרליה, קנדה ואירופה וכללו חולים בגילאי 18 שנים ומעלה, עם סוכרת מסוג 1 או מסוג 2, וליקוי בראיה עקב בצקת מקולארית.
המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Ranibizumab עם טיפול לייזר דמה (116 חולים), Ranibizumab עם טיפולי לייזר (118 חולים), או זריקות דמה עם לייזר (111 חולים). הטיפול ב- Ranibizumab ובזריקות דמה ניתן במשך שלושה חודשים עוקבים, ולאחר מכן לפי הצורך; טיפולי לייזר ודמה לייזר ניתנו בתחילת המחקר ולאחר מכן לפי הצורך.
התוצא העיקרי היה מדד NEI VFQ-25 (National Eye Institute Visual Functioning Questionnaire) לאחר 0, 3 ו-12 חודשים.
ממוצע מדדי NEI VFQ-25 עמד על 72.8, 73.5 ו-74.1 בקבוצת הטיפול ב- Ranibizumab, לייזר ו- Ranibizumab עם לייזר, בהתאמה. לאחר 12 חודשים, חל שיפור של 5.0 נקודות במדד המשולב (קבוצת הטיפול המשולב ב- Ranibizumab עם לייזר) ו-5.4 (בקבוצת הטיפול המשולב לעומת טיפול בלייזר בלבד) מתחילת המחקר בקבוצת Ranibizumab ו- Ranibizumab עם לייזר, בהתאמה, בהשוואה ל-0.6 בקבוצת הטיפול בלייזר.
בחולים עם חדות ראיה טובה יותר בתחילת המחקר, או עובי שכבת רשתית מרכזית דק יותר, תועד שיפור גדול יותר עם טיפול ב- Ranibizumab בהשוואה לטיפולי לייזר, במדד המשולב ובחלק מתתי המדדים, בהשוואה לחולים עם חדות ראיה גרועה או עובי שכבת רשתית מרכזית גדול ותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים עדויות התומכות בתועלת של Ranibizumab או Ranibizumab עם טיפולי לייזר בטיפול בחולים עם בצקת מקולארית על-רקע סוכרת.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!