בכתב העת Archives of Ophthalmology פורסמו תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול אגרסיבי יותר ב- Ranibizumab (לוסנטיס) במשך שלוש שנים הביא לירידה בעובי הפוביאה ולשיפור בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר.

מחקר READ-2 (Ranibizumab for Edema of the Macula in Diabetes) הינו מחקר אקראי בשלב II, שנערך ב-14 אתרים בארצות הברית וכלל חולים עם בצקת מקולארית על-רקע סוכרת, שחולקו לטיפול בזריקות תוך-עיניות של Ranibizumab, טיפולי לייזר, או שילוב של טיפול לייזר וזריקות תוך-עיניות.

מהתוצאות עולה כי בקבוצת המטופלים ב- Ranibizumab נרשמם שיפור ממוצע בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר, שהיה גדול יותר משמעותית, בהשוואה לשיפור בקבוצת טיפולי לייזר (7.2 לעומת 0.4- אותיות, p<0.001), בעוד שבחולים בקבוצת הטיפול המשולב נרשם שיפור ממוצע של 3.8 אותיות.

לאחר תוצא הסיום העיקרי, חולים בקבוצת Ranibizumab נבדקו כל חודשיים, ובמידה ועובי הפוביאה עמד על 250 microm ומעלה, הם טופלו ב- Ranibizumab, במינון 0.5 מ”ג.. חולים בקבוצת הטיפול בלייזר נבדקו כל חודשיים, ובמידה ועובי הפוביאה עמד על 250 microm ומעלה, אזי ניתן להם טיפול בלייזר או ב- Ranibizumab.

חולים בקבוצת הטיפול המשולב נבדקו כל שלושה חודשים, ובמידה ועובי שכבת הפוביאה עמד על 250 microm מעלה, הם יכלו לקבל טיפול בלייזר ו- Ranibizumab או Ranibizumab בלבד. לאחר 24 חודשים, השיפור בממוצע בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר עמד על 7.7, 5.1 ו-6.8 אותיות, עם טיפול ב- Ranibizumab, לייזר וטיפול משולב, בהתאמה. לכן, התועלת הויזואלית שתועדה במהלך ששת החודשים הראשונים בחולים שטופלו ב- Ranibizumab נותרה לאורך 18 החודשים הבאים, כאשר החולים טופלו ב- Ranibizumab בלבד בתדירות של פעם בחודשיים בשל הישנות או בצקת ממושכת.

בחולים בקבוצת טיפולי לחייזר בהם לא חל שיפור בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר במהלך ששת החודשים הראשונים, הודגמה תועלת במהלך 19 החודשים הבאים כאשר טופלו ב- Ranibizumab. מהממצאים עולה כי חולים רבים אינם מקבלים את הטיפול הראוי ועשויים ליהנות מהטיפול ב- Ranibizumab בתדירות של פעם בחודש. הפרוטוקול שונה להערכת השערה זו, וכעת מדווחים החוקרים על התוצאות לאחר 36 חודשים לאחר שנה של טיפול ומעקב אגרסיביים יותר.

חולים שהסכימו להשתתף בין חודש 24 לחודש 36 למחקר, שבו כל חודש וטופלו ב- Ranibizumab במינון 0.5 מ”ג, במידה ועובי שכבת הפוביאה עמד על 250 microm ומעלה. התוצאים העיקריים כללו את השיפור בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר והפחתת עובי הפוביאה מחודש 24 לחודש 36 לטיפול.

החוקרים מדווחים כי השיפור בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר מתחילת המחקר בקבוצת הטיפול ב- Ranibizumab עמד על 10.3 אותיות לאחר 36 אותיות, בהשוואה ל-7.2 אותיות לאחר 24 חודשים. עובי שכבת הפוביאה לאחר 36 חודשים עמד על 282 microm, לעומת 352 microm לאחר 24 חודשים.

השינוי בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר ובעובי שכבת הפוביאה בקבוצת טיפולי לייזר ובקבוצת הטיפול המשולב ב- Ranibizumab ולייזר, לא היה מובהק סטטיסטית. מספר זריקות Ranibizumab היה גדול יותר בקבוצת הטיפול ב- Ranibizumab בהשוואה לקבוצת טיפולי לייזר (5.4 לעומת 2.3 זריקות, P=0.008), אך לא בהשוואה לקבוצת הטיפול המשולב ב- Ranibizumab ולייזר (3.3 זריקות, p=0.11).

החוקרים מסכמים כי מהנתונים עולה כי טיפול אגרסיבי יותר ב- Ranibizumab במהלך שלוש שנים הביא לירידה בעובי שכבת הפוביאה ולשיפור בחדות הריאה המתוקנת הטובה ביותר בקבוצת הטיפול ב- Ranibizumab. ייתכן כי טיפולי לייזר נרחבים יותר בשתי הקבוצות האחרות הפחיתו את הצורך בזריקות תכופות יותר של Ranibizumab לשליטה בבצקת. התוצאות ארוכות הטווח של הטיפול ב- Ranibizumab הן מצוינות בחולים עם בצקת מקולארית על-רקע סוכרת, אך חולים רבים נדרשים לזריקות תכופות לאיזון אופטימאלי.

Arch Ophthalmol published online 8 October 2012

לידיעה ב-NELM