מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מאי של ירחון Archives of Opthalmology עולה כי עדשות מגע המושתלות בניתוח עשויות שלא לספק יתרון על פני שימוש בעדשות מגע רגילות בתינוקות העוברים תיקון קטרקט.

החוקרים מסבירים כי עדשות מגע מהוות את טיפול הבחירה באפקיה (תיקון קטרקט) מזה קרוב לארבעה עשורים. עם זאת, לאחרונה חלו מספר התקדמויות בתחום, ובהן הטכנולוגיה של עדשות תוך-עיניות (Intraocular lens, IOL) וטכניקות מיקרוכירורגיות. כתוצאה מהתפתחויות אלו, השימוש ב-IOLs לאחר אפקיה נמצא בעלייה, אם כי אין כי מידע לדבריהם ביחס לסיכונים וליתרונות של תיקונים אופטיים אלו בתינוקות.

לדברי החוקרים, לעדשות תוך-עיניות היתרון של תיקון אופטי חלקי תמידי המדמה באופן קרוב יותר את האופטיקה של עדשות קריסטליניות טבעיות. עם זאת, לצד יתרונות אלו עלולים להיות סיבוכים הקשורים בהשתלת ה-IOL ובצרכים האופטיים המשתנים במהירות של העין הגדלה.

החקורים ביקשו להעריך את התוצאות הראייתיות ואת ההשלכות השליליות של שימוש בעדשות מגע בתינוקות בהשוואה להשתלת עדשות תוך-עיניות לתיקון של אפקיה מונו-אוקולארית. במחקר קליני שבוצע בהקצאה אקראית ונערך ב-12 מרכזים, נאסף מידע אודות סך של 114 תינוקות שנולדו בשבוע 36 להיריון ואילך עם קרטקט משמעותי ויזואלית (≥3 mm central opacity).

החוקרים מדווחים כי בין החודשים 1-6 לחיים (גיל ממוצע 1.8 חודשים) עברו התינוקות ניתוח לתיקון קטרקט. מחציתם עברו השתלת IOL ומחציתם הוקצו לשימוש בעדשות מגע. הראייה של התינוקות הוערכה תוך שמירה על סמיות כשהיו בגיל שנה. תוצאות המחקר הראו הבדל קטן בלבד בין שתי השיטות ביחס לחדות הראייה.

החוקרים מפרטים כי חדות הראייה החציונית כפי שהוערכה באמצעות logMAR (מדד הנקבע על פי לוגריתם של הזווית המינימלית לרזולוציה) לא נבדלה משמעותית בין העיניים שטופלו בעדשת מגע מושתלת ובין אלו שטופלו בעדשת מגע רגילה הניתנת להסרה (עדשות מגע- 0.80; IOL– 0.97; p=0.19).

מבין התינוקות שהוקצו לקבוצת ה-IOL, 16 (28%) סבלו מסיבוך אחד או יותר של הפעולה, ובעיקר צניחה של הקשתית, לעומת 6 (11%) מאלו שהוקצו לקבוצת עדשות המגע הרגילות (p=0.03). באופן דומה, 44 (77%) מהתינוקות שעברו השתלת IOL חוו לפחות תופעת לוואי אחת לכל הפחות, לרבות רה-פרוליפרציה לתוך ציר הראייה, ממברנות פפילאריות או corectopia, בהשוואה ל-14 (25%) מאלו שעשו שימוש בעדשות מגע רגילות (p<0.001).

החוקרים מוסיפים כי 36 (63%) מהתינוקות בקבוצת ה-IOL עברו ניתוח נוסף אחד או יותר, ובעיקר ניתוח לפינוי ציר הראייה, לעומת 7 (12%) מאלו בקבוצת עדשות המגע (p<0.001).

החוקרים טוענים כי תוצאותיהן אלו לא מדגימות יתרון בחדות הראייה בגיל שנה בעקבות השתלת IOL ראשונית והיארעות מוגברת של סיבוכים המצריכים התערבויות ניתוחיות נוספות בתינוקות העוברים פעולה זו.

בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים כי בגיל שנה, על הילדים לעבור בדיקת ראייה שהינה פחות מדויקת, ולא בהכרח בדיקת ראייה מדויקת באמצעות לוח. שנית, יתכן לדבריהם ולא ניתן להסיק מממצאיהם אלו ביחס לסביבה אחרת בה החולים אינם מקבלים את המוצרים הרפואיים בחינם ואת התמיכה שניתנה במסגרת המעקב לאחר הטיפול.

בשלב זה, טוענים החוקרים, אין הם ממליצים עם השתלת IOL בתינוקות, אם כי מסייגים הצהרתם זו בעריכתם של מחקרים נוספים בתחום לרבות מעקב המתוכנן אחר הנבדקים של מחקרם זה בגיל חמש שנים. בנוסף, נותרו לדבריהם שאלות ביחס להשלכות ארוכות הטווח של וריאציות בטכניקה הניתוחית.

החוקרים מוסיפים כי היתרון התיאורטי ארוך-הטווח של השתלת ה-IOL בשק הקפסולרי לעומת השתלתו ב-Ciliary sulcus כפעולה שניונית לא ניתן לכימות בשלב זה. הם מציעים כי הקלינאים ימשיכו לנקוט במידה של זהירות בעת שקילת האפשרות של השתלת IOL בתינוקות.

Arch Ophthalmol 2010

לידיעה במדסקייפ