לחולים עם סוכרת סיכון מוגבר לאבד ראיה למרות הטיפולים המודרניים הקיימים כיום. רטינופתיה סוכרתית מצויה בכ- 40% מהאוכלוסייה של חולי סוכרת והינה הגורם המוביל של עיוורון בגיל העבודה בעולם המפותח. דלף מכלי דם של הרשתית ליד איזור בו מתבצעת הראיה המרכזית גורם לבצקת מקולרית. בצקת מקולרית עלולה להתפתח בכל שלב של סוכרת אך שכיח יותר כשמחלת הסוכרת מדרדרת. הן רטינופתיה סוכרתית והן בצקת מקולרית סוכרתית נובעים כנראה מהשפעה ישירה של עודף הגלוקוזה בדם עם כלי הדם ומהשפעה עקיפה של הגלוקוזה הגורמים לנזק לכלי הדם הקטנים. בעקבות שינויים אלה משתחררים גורמי גדילה כמו גורם גדילה אנדותליאלי וסקולארי (EGF) vascular endothelial growth factor, אשר נחשב כמתוך העיקרי בהתפתחות השינויים המתקדמים ברטינופתיה סוכרתית ובבצקת מקולרית סוכרתית.

ההתפתחות וההתקדמות של רטינופתיה סוכרתית ניתנים לעיקוב והאטה באמצעות איזון אינטנסיבי של הסוכר בדם ושל לחץ הדם. ניתן להפחית איבוד ראיה חמור מרטינופתיה סוכרתית שיגשוגית  proliferative ולהקטין את איבוד הראיה מבצקת מקולרית סוכרתית ע”י טיפול פוטוקואגולציה עם לייזר. אולם, המטרה העיקרית של טיפולים אלה הינו למנוע איבוד ראיה נוסף ושיפור הראיה בעקבותיהם איננו שכיח. הטיפול בלייזר הורס חלקים של הרשתית וגורם בעצמו לירידה מסוימת בראיית לילה ולעיתים גם פגיעה בראיה המרכזית.

יש הוכחות לכך שסינתזה של diacylglycerol כתוצאה מהיפרגליצמיה גורמת לאקטיבציה של protein kinase C β (PKC β) שהינו בעל תפקיד מרכזי בתיווך ליצירת הסיבוכים העיקריים של סוכרת. אקטיבציה על ידי סוכרת של PKC β גורמת להגברה הן של חדירות כלי הדם של הרשתית ויצירת נאווסקולריזציה במודל חיה. אקטיבציה של  PKC β  מתווכת להיווצרות שינויים בזרימה בכלי הדם של הרשתית בחולי סוכרת. גורם גדילה אנדותליאלי וסקולארי (EGF) שהינו מתווך של נאו-וסקולריזציה של הרשתית ומגדיל את חדירות דופן כלי הדם בסוכרת, גורם גם לאקטיבציה של PKC β.

ruboxistaurin הינו מעקב סלקטיבי לאיזו-אנזים של PKC β (PKC β isozyme-selective inhibitor) אשר נלקח דרך הפה ומגיע לרשתית ברמות בעלות השפעה. הוא מפחית את תופעות הלוואי הבלתי רצויות של רמות גלוקוזה גבוהות בחיות ואת ההפרעות בזרימת הדם ברשתית בחולים סוכרתיים.

מחקר פאזה III שבוצע בעבר הראה השפעה טובה אפשרית של ruboxistaurin על איבוד ראיה בינוני בחולים עם רטינופתיה סוכרתית לא פרוליפרטיבית בחומרה בינונית עד גבוהה מאד. במאמר הנוכחי מדווח על מחקר שני במסגרת פאזה III המעריך באיזו מידה מפחית טיפול ב-  ruboxistaurin הניתן דרך הפה במינון של 32 מ”ג ליום, את איבוד ראיה בינוני קבוע בחולי סוכרת במעקב של 3 שנים, בהשוואה לפלצבו. ההגדרה של איבוד ראיה בינוני קבוע הייתה, ירידה של 15 אותיות או יותר במבחן ראיה ETDRS שנשאר 6 חדשים או יותר.

המחקר היה רב מרכזי ותוכנן כ-  randomized, double-masked, placebo-controlled, parallel trial שנמשך 36 חדשים. נכללו בו 685 חולים ב- 70 מרכזים קליניים. בדיקת עיניים בוצעה בעת הגיוס למחקר וכל 3 חדשים לאחר מכן. מצב הרטינופתיה הוערך כל 6 חדשים באמצעות Early Treatment Diabetic Retinopathy Study (ETDRS) standard 7-field 30° color stereoscopic fundus photography. רמות הרטינופתיה הסוכרתית והבצקת המקולרית הסוכרתית הוערכו על ידי שני בודקים בלתי תלויים שלא ידעו היכן בוצע הטיפול ומה היה הטיפול. החולים שהוכנסו למחקר היו עם דירוג של חדות הראיה עם תיקון מרבי של 45 אותיות או יותר ורמת רטינופתיה שנקבעה מראש (רטינופתיה מדרגה של 47A או גדולה יותר עד דרגה של 53E או קטן יותר), ולפחות בעין אחת לא  עברו PRP בעבר.

איבוד ראיה בינוני קבוע התפתח ב- 9.1% מהחולים שקיבלו טיפול פלצבו בהשוואה ל- 5.5% מהחולים שטופלו ב- ruboxistaurin. הבדל זה היה משמעותי מבחינה סטטיסטית (P=0.034). חדות הראיה הממוצעת כעבור 12 חדשים הייתה טובה יותר בקבוצה שטופלה ב- ruboxistaurin. שיפור ב- 15 אותיות או יותר מהרמה בתחילת המחקר ועד לסיומו הייתה שכיחה יותר (4.9% לעומת 2.4%) בקבוצה שטופלה ב- ruboxistaurin. בנוסף לכך, ירידה בחדות הראיה של 15 אותיות או יותר הייתה נדירה יותר (6.7% לעומת 9.9%) בקבוצה שטופלה ב- ruboxistaurin לעומת קבוצת הביקורת וההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית (P=0.005). כאשר בצקת מקולרית משמעותית הייתה במרחק גדול מ- 100 מיקרון ממרכז המקולה בתחילת המחקר, הטיפול ב- ruboxistaurin היה כרוך בהפחתת ההתקדמות של הבצקת לתוך התחום של 100 מיקרון ממרכז המקולה וההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. טיפול ראשוני בלייזר לטיפול בבצקת מקולרית היה ב- 26% פחות שכיח בעיני החולים שטופלו ב- ruboxistaurin וההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית (P=0.008).

מסקנת החוקים היא שטיפול ב- ruboxistaurin מפחית את איבוד הראייה, מפחית את הצורך בטיפולי לייזר ואת התקדמות הבצקת המקולרית וכן מגביר את ההיארעות של שיפור בראיה בחולים עם רטינופתיה סוכרתית לא פרוליפרטיבית.

PKC-DRS2 Group:
Effect of Ruboxistaurin on Visual Loss in Patients with Diabetic Retinopathy Ophthalmology 2006;113:2221-2230