מטרת מחקר שפורסם לאחרונה היתה לבדוק את הקשר בין נפח הדמעות לבין קימור המניסקוס באמצעות video meniscometer.
במחקר נבדקו 11 עיניים של 11 חולות הסובלות מיובש חמור בעין (כולן נשים, גיל ממוצע 7.7 ± 66.2 שנים; 7 עיניים שמאליות ו-4 עיניים ימניות) תוך חסימת ה-puncta באופן טיפולי. תמיסת מלח מאוזנת טופטפה אל העין 4 פעמים במרווחי זמן של דקה אחת, כשהנפח עולה בקפיצות של 5µL. לפני ואחרי מתן תמיסת המלח המאוזנת הוקלטו שינויים במניסקוס באמצעות video meniscometer ורדיוס המניסקוס חושב על-פי התמונות המודפסות.
הרדיוס הממוצע של המניסקוס עלה באופן לינארי עם העליה בנפח הטיפה (r2 = 0.65, P<.001), עם ערכי רדיוס ממוצעים של 0.08 ± 0.24mm בתחילת הניסוי ושל 0.13 ± 0.48, 0.13 ± 0.62, 0.26 ± 0.84 ו- 0.32 ± 1.00 מ”מ, לאחר מתן תמיסת מלח מאוזנת בנפחים של 15µL, 10µL, 5µL ו-20µL, בהתאמה. בכל אחת מהנבדקות נצפתה עקומה בעלת שיפוע שונה משמעותית המגדירה את הקשר בין הנפח שטופטף לבין רדיוס המניסקוס (0.016-0.063mm/µL; סטית תקן ממוצעת 0.039 ± 0.015mm/µL), כנראה בשל השוני בקיבולת אגירת הנוזלים על-פי המשטח האוקולרי.
החוקרים מסיקים כי הנפח שניתן בטיפות העיניים קשור לינארית לרדיוס המניסקוס, דבר המעיד כי הרדיוס מהווה מדד שימושי בניטור נפח הדמעות. לממצא זה השלכות באבחנת יובש בעיניים ובבדיקת יעילות ה-punctal occlusion במצבים אלה.
Arch Ophthalmol. 2004;122:1265-1269.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!