שני מחקרים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Pediatrics שופכים אור על תוצאות קמפיינים שהתמקדו בנושא השמנה בילדות. מהנתונים מבריטניה וארצות הברית עולה כי ייתכן ולעליה במודעות הציבורית והחברתית להשמנה היו השלכות לא-רצויות הנוגעות להתנהגויות לירידה במשקל ולפגיעה בבריאות הנפשית.
השמנה בילדים ומתבגרים מוגדרת כמדד מסת גוף באחוזון 95 ומעלה בצעירים באותו גיל ומין. בארצות הברית, כ-18.5% מהצעירים סובלים מהשמנת-יתר. העליה במשקל הגוף מטרידה באופן דומה בבריטניה, כאשר ב-40% מהמתבגרים בגילאי 13-15 שנים מדדי מסת הגוף היו בטווח עודף-משקל או השמנת יתר.
במחקר מארצות הברית, 79 תלמידי בית ספר יסודי או חטיבה בקליפורניה (כיתות ג’ עד ח’) נכללו במחקר Fit Trial, אשר נערך בין אוגוסט 2014 ועד יוני 2017. המשתתפים חולקו באקראי לאחת משלוש קבוצות: השלמת בדיקת סקר לקביעת מדד מסת הגוף ודיווח (קבוצה 1), השלמת בדיקת מדד מסת גוף בלבד (קבוצה 2) וקבוצת ביקורת בה לא נערכה בדיקה להערכת מדד מסת הגוף או דיווח (קבוצה 3).
מדגם המחקר כלל 28,641 תלמידים בכיתות ג’ עד ז’, אשר השתתפו במחקר לאורך עד 3 שנים. בקרב 6,534 מבין 16,622 תלמידים עם מדד מסת גוף באחוזון 85 ומעלה (39.3%) לדיווח על מדד מסת הגוף לא הייתה השפעה על מדד סטיות התקן של מדד מסת הגוף. חוסר שביעות רצון ממשקל הגוף עלתה בקרב תלמידים שהשלימו בדיקות סקר להערכת מדד מסת הגוף בבית הספר, בהשוואה לביקורות בהם לא בוצעה בדיקת סקר זו.
בהשוואה לביקורות, בקרב תלמידים שנשקלו בבית הספר (קבוצות 1 ו-2), שביעות הרצון מהמשקל ירדה יותר לאחר שנתיים (0.11-) והיקף השיחות בין תלמידים אודות משקל הגוף גדל יותר לאחר שנה אחת (0.05).
אעפ”י כן, ההתנהגויות שנועדו לשמור על משקל הגוף (דיאטה, ויתור על ארוחות, או אכילת כמות קטנה מאוד של מזון במהלך השנה האחרונה במטרה לרדת במשקל) ירדו בהיקף גדול יותר לאחר שנה אחת.
במחקר מבריטניה, החוקרים בחנו את הנתונים אודות 22,503 מתבגרים (גיל ממוצע של 14.8 שנים) שלקחו באחד משלושה מדגמים: British Cohort Study (ילידי 1970, איסוף נתונים בשנת 1986), מדגם Children of the 90s Study (ילידי 1991-92, איסוף נתונים בשנת 2005) ומדגם Millennium Cohort Study (ילידי 2000-02, איסוף נתונים בשנת 2015).
המתבגרים נשאלו אם ירדו או ניסו לרדת במשקל; אם הקפידו על דיאטה או פעילות גופנית להפחתת משקל; ואם סברו כי הם בתת-משקל, במשקל הנכון או במשקל עודף. המשתתפים גם מילאו שאלונים להערכת נוכחות תסמיני דיכאון.
מבין 10,793 ילדים ממדגם Millennium Cohort Study, 44% דיווחו על דיאטה ו-60% דיווחו על פעילות גופנית במטרה לרדת במשקל. מנגד, במדגם British Cohort Study, רק 37.7% מהילדים באותו גיל דיווחו כי ערכו דיאטה ו-6.8% דיווחו על פעילות גופנית במטרה לרדת במשקל. יתרה מזאת, 42.2% מהילדים דיווחו כי ניסו לרדת במשקל בשנת 2015, זאת בהשוואה ל-28.6% מהילדים בשנת 2005.
בין השנים 1986 ועד 2005, הן בנות והן בנים נטו להערכת-יתר של משקל הגוף שלהם, כאשר המגמה הייתה בולטת עוד יותר בשנת 2015. אלו שסברו כי הם בעודף-משקל נטו יותר לסבול מתסמיני דיכאון. בקרב בנות, היקף הקשר בין תסמיני דיכאון ובין הערכה עצמית של משקל עודף עלתה משנת 1986 עד 2015.
מהממצאים משני המחקרים עולה הצורך להתערבויות שלא רק הדגימו תועלת אלא גם לא גורמות נזק, במטרה להשתמש בצורה טובה יותר במשאבי בריאות הציבור הזמינים.
JAMA Pediatrics 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!