שלושה חודשי אימוני סיבולת הפחיתו שומן ויסארלי בטני במטופלים שמנים, אך לא כך היה כאשר אלו נטלו טיפול ב- Tocilizumab(אקטמרה), נוגדן כנגד Interleukin-6, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת Cell.

השערת החוקרים הייתה כי IL-6, המשתחרר משרירי שלד במהלך פעילות גופנית, עשוי לשחק תפקיד בהפחתת מסת שומן ויסארלי בעקבות פעילות גופנית. לבחינת השערה זו, הם חילקו באקראי 67 מבוגרים שלא היו פעילים גופנית, עם היקף מותניים של 88 ס”מ ומעלה בנשים או 102 ס”מ ומעלה בגברים, לאחת מארבע קבוצות: ללא פעילות גופנית עם פלסבו (18 משתתפים), ללא פעילות גופנית עם Tocilizumab (18 משתתפים), פעילות גופנית עם פלסבו (16 משתתפים), פעילות גופנית עם Tocilizumab (15 משתתפים).פעילות גופנית כללה 45 דקות של אימוני סיבולת תחת השגחה, שנערכו כל שבוע לאורך 12 שבועות.

חמישה משתתפים בקבוצה ללא-פעילות גופנית ושני משתתפים בכל קבוצת פעילות גופנית פרשו מהמחקר, או לא הקפידו על פרוטוקול המחקר, כך שבסופו של דבר היו 53 משתתפים זמינים להערכה. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 44 שנים, עם מדד מסת גוף של 33 ק”ג למטר בריבוע.

החוקרים התבססו על בדיקת MRI למדידת מסת שומן ויסארלי בתחילת המחקר ובסופו.

לאחר 12 שבועות נרשמה ירידה של 225 גרם (8%) במסת השומן הויסארלי, בקבוצת פעילות גופנית עם פלסבו, בהשוואה לאלו שלא עסקו בפעילות גופנית ונטלו פלסבו. הירידה בהיקף 8% רקמת שומן ויסארלי עם פעילות גופנית הייתה קטנה יותר, בהשוואה לירידה של 15-20% שדווחה במחקרים קודמים, ככל הנראה בשל משך אימונים ארוך יותר במחקרים קודמים.

עם זאת, החוקרים לא זיהו ירידה במסת שומן ויסארלי בעקבות פעילות גופנית כאשר המשתתפים נטלו Tocilizumab. במקום זאת, נרשמה עליה של 278 גרם ברקמת שומן ויסארלי בקבוצת פעילות גופנית עם Tocilizumab, בהשוואה לקבוצת פעילות גופנית עם פלסבו. עם זאת, חסימת IL-6 לא השפיעה על השיפור בסיבולת לב-ריאה, אשר נותרה דומה בשתי קבוצות המשתתפים שהקפידו על פעילות גופנית.

החוקרים כותבים כי יש להשלים מחקרים נוספים בכדי לקבוע אם ל-IL-6 השפעה על מסת שומן בטני בבני אדם, ללא תלות בהיקף המותניים.

Cell. Published online December 27, 2018

לידיעה במדסקייפ