מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת BMJ עולה כי שימוש נרחב בנוגדי-דיכאון עשוי לתרום לסיכון המוגבר לעליה במשקל ברמת האוכלוסייה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון ובין משקל הגוף. הם התבססו על נתוני מחקר עוקבה ממאגר UK Clinical Practice Research Datalink בין השנים 2004-2014 אודות 136,762 גברים ו-157,957 נשים עם לפחות תיעוד של לפחות שלוש מדידות מדד מסת גוף.
התוצאים העיקריים כללו מרשמים לטיפול בנוגדי-דיכאון, היארעות של עליה של לפחות 5% במשקל הגוף ומעקב לעודף-משקל או השמנת-יתר. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת יחס השיעורים לאחר תקנון לגיל, מין, תיעוד דיכאון, מחלות רקע, מרשם נלווה לטיפול בנוגדי-פרכוס או תרופות אנטי-פסיכוטיות, עוני, עישון וייעוץ תזונתי.
בשנת התחלת המחקר, 17,803 גברים (13%) ו-35,307 (22.4%) נשים בגיל ממוצע של 51.5 שנים קיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון. במהלך מעקב של 1,836,452 שנות-אדם, ההיארעות של אירועים חדשים של עליה במשקל של לפחות 5% בקרב אלו שלא קיבלו מרשם לנוגדי-דיכאון עמדה על 8.1 מקרים ל-100 שנות-אדם ובאלו שקיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון עמד שיעור זה על 11.2 מקרים ל-100 שנות אדם (יחס שיעורים מתוקן של 1.21, p<0.001).
הסיכון לעליה במשקל נותר מוגבר במהלך לפחות שש שנות מעקב. בשנה השניה של הטיפול, מספר המשתתפים שנטלו טיפול בנוגדי-דיכאון למשך שנה אחת לתיעוד מקרה נוסף של עליה של לפחות 5% במשקל הגוף עמד על 27 מטופלים.
בקרב אלו עם משקל ראשוני תקין, יחס השיעורים המתוקן למעבר לעודף-משקל או השמנת-יתר עמד על 1.29; באלו שהיו בתחילת הדרך בקטגוריית עודף-משקל, יחס השיעורים המתוקן למעבר להשמנת-יתר עמד על 1.29.
החוקרים כותבים כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי וייתכן כי ערפלנים שלא נלקחו בחשבון תרמו להערכת-יתר של הקשר הנ”ל.
לאור ממצאי המחקר, החוקרים מסכמים וכותבים כי יש לשקול את פוטנציאל העליה במשקל כאשר ישנה התוויה לטיפול בנוגדי-דיכאון.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!