מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי המשותף ה-50 של ה-American Heart Association (AHA), ה- Cardiovascular Disease Epidemiology and Prevention and Nutrition, Physical Activity and Metabolism (EPI-PNAM), עולה כי פעילות גופנית נמרצת קשורה בירידה מתונה בלבד בסיכון למחלה קרדיווסקולארית בהשוואה לפעילות גופנית באינטנסיביות בינונית. עם זאת, מציינים החוקרים כי נפח הפעילות הכולל עשוי להיות קשור בירידה המשמעותית ביותר בסיכון זה.

באם שני אנשים מוציאים אלף קלוריות מדי שבוע בפעילות גופנית, האם הדבר משנה אם עושים זאת באמצעות ריצה או הליכה? על שאלה זו ביקשו החוקרים להשיב במחקרם זה. לדבריהם, מצאו כי עשויה להיות תועלת מה לביצוע פעילות גופנית נמרצת (כגון ריצה) אולם אין המדובר ביתרון משמעותי. כל עוד שורפים כמות מסוימת של קלוריות מדי שבוע, בין 600 לאלף קלוריות לשבוע, ניתן לעשות זאת גם באמצעות פעילות גופנית מתונה יותר כגון הליכה, הם מסבירים.

לדברי החוקרים, כשעתיים וחצי של פעילות גופנית באינטנסיביות בינונית עד גבוהה לשבוע הוכחה כמורידה את הסיכון למחלה קרדיווסקולארית, בעוד שעקומת המנה-תגובה אינה ברורה דיו. כל למשל, ישנן ראיות מוגבלות בלבד התומכות ביתרונות של כמות רבה של פעילות גופנית נמרצת, וחוקרים מסוימים אף דיווחו לדבריהם על פגיעה קרדיווסקולארית, הבאה לידי ביטוי למשל ברמות מוגברות של טרופונין, בקרב אצני מרתון וספורטאים.

במחקר הנוכחי נסקרו נתונים אודות 43,647 נבדקים המשתתפים במאגר ה-Health Professionals Follow-up Study. מטרת המחקר הייתה לבחון שמא פעילות גופנית נמרצת, ללא תלות במשך הזמן של הפעילות, קשורה בסיכון מופחת לתחלואה קרדיווסקולארית, בהשוואה לפעילות גופנית מתונה יותר (במידת אינטנסיביות בינונית), והאם פעילות נמרצת רבה יותר אכן טובה יותר מבחינה זו.

מידע הנוגע למידת הפעילות הגופנית הבסיסית נאסף החל משנת 1986 והוערך מדי שנתיים לאחר מכן עד לשנת 2004. על מנת לתקנן למשך הזמן שלקחה הפעילות הגופנית, חישבו החוקרים את מידת האינטנסיביות הממוצעת של הפעילות השבועית, וזאת על בסיס משך הזמן שלקחה הפעילות ומספר שעות ה-Metabolic-equivalent-task (MET) שבוצעו מדי שבוע. היעד העיקרי של המחקר נקבע כמשלב של תחלואה קרדיווסקולארית, לרבות מחלת לב כלילית קטלנית, אוטם לבבי שאינו-קטלני ושבץ מוחי קטלני ושאינו-קטלני.

החוקרים מדווחים כי בקרב הנבדקים אשר התאמנו את אותו מספר של שעות-MET שבועיות, נמצא כי פעילות גופנית נמרצת הייתה קשורה במגמה של סיכון מופחת לתחלואה קרדיווסקולארית בהשוואה לאלו שביצעו פעילות באינטנסיביות מתונה. כך למשל, עבור אלו שבילו בין שש ל-15 שעות MET שבועיות, נצפה סיכון מעט נמוך יותר למחלה קרדיווסקולארית בקרב אלו שביצעו פעילות גופנית נמרצת- כגון ריצה או רכיבה על אופניים- לעומת אלו שביצעו פעילות מתונה יותר כגון הליכה מהירה או הרמת משקולות.

החוקרים מציינים כי הנפח הכולל של הפעילות הגופנית בכל מידת אינטנסיביות שהיא נמצא כקשור בירידה הגדולה ביותר בסיכון הקרדיווסקולארי, וכי לא נראה כי ישנו סיכון כלשהו הכרוך בכמות הפעילות הגופנית המבוצעת לשבוע. הם מסבירים כי בקרב אנשים מסוימים- כגון אלו הרצים מרתון או טריאתלון- לפיהם ביצוע פעילות סיבולת למשך פרקי זמן ארוכים עלולה לפגוע בלב. לדבריהם, נצפו (במחקרים קודמים) רמות מוגברות של טרופונין בקרב ספורטאים אלו, ולכן ביקשו לבחון שמא יתכן ויש אמת בטענה לפיה ‘לא טוב לרוץ יותר מדי’. הם טוענים כי תוצאותיהם מראות שאין הדבר כך.

החוקרים מדווחים כי הסיכון הקרדיווסקולארי הנמוך ביותר נצפה בקרב גברים המבצעים בין 6 ל-7.9 שעות של פעילות גופנית נמרצת לשבוע, וכי הסיכון למחלה קרדיווסקולארית היה מעט גבוה יותר בקרב אלו שביצעו פעילות גופנית רבה יותר (מבחינת משך זמן ההתעמלות), אם כי ממצא זה לא הגיע לכדי מובהקות סטטיסטית.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי מחקר קודם, המכונה ה-Harvard Alumni Health Study, הציע כי יתכן וישנו סף-שפל (nadir) של סיכון קרדיווסקולארי בקרב אצנים אשר רצים 20 מייל לשבוע, אולם סיכון מוגבר בקרב אלו שרצים בין 50 ל-60 מייל לשבוע. לדבריו, סיכון מוגבר זה לא הגיע לכדי מובהקות סטטיסטית, ומחקרים אחרים לא הדגימו סיכון רב יותר עם העלייה במשך זמן האימון.

המדובר לדברי המומחה בשאלה שנותרה פתוחה. לטענתו, שש שעות שבועיות של פעילות גופנית נמרצת הן פרק זמן רב מאוד. כשמגיעים לשמונה עד עשר שעות שבועיות כאלה המדובר באימון לקראת מרתון או תחרות סיבולת דומה. המומחה אינו סבור כי יש לפעילות זו השפעה קרדיווסקולארית שלילית, אולם לדבריו תופעות שלילית שאינן לבביות- כגון פציעות- עלולות להוביל לתקופות ארוכות של חוסר פעילות. מאידך, המחקר הנוכחי מרגיע לדבריו בכך שלא מוצא השפעה שלילית לפעילות הגופנית הנמרצת על המערכת הקרדיווסקולארית.

באותו עניין, נזכיר כי דיווחנו לאחרונה על מחקר חדש שפורסם בירחון Archives of Neurology, על פיו פעילות גופנית אינטנסיבית עשויה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי בקרב מבוגרים עם פגיעה קוגניטיבית קלה.

מתוך הכנס השנתי המשותף ה-50 של ה-American Heart Association (AHA), ה- Cardiovascular Disease Epidemiology and Prevention and Nutrition, Physical Activity and Metabolism (EPI-PNAM), שנערך בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בחודש מרץ 2010.

לידיעה במדסקייפ