על פי תוצאות מחקר חדש שראה אור ב-Journal of the American College of Cardiology, אימון לפני הארוחה משפר תיפקוד אנדותליאלי לאחר הארוחה.
אנשים חופשיים מבלים זמן רב מחייהם במצב של לאחר ארוחה, והשינויים במטבוליזם הנראים במשך השעות לאחר העיכול משחקים תפקיד חשוב בהתפתחות מחלת טרשת העורקים. יש הוכחות המצביעות על כך שאימון אחד מתון יכול להוריד ליפמיה שלאחר הארוחה ב-~20% עד 25%.
במחקר השתתפו 10 גברים רזים (היקף מתניים קטן מ-90 ס”מ) ו-10 שמנים במרכז גופם (היקף מתניים מעל 100 ס”מ) בגיל העמידה, שכל אחד עבר שתי בדיקות סבילות שומן, אשר בהן נבדקו ערכי הדם לאחר צום של 8 שעות בעקבות ארוחה רוויית שומנים המכילה 80 ג’ שומן ו-70 ג’ פחמימות. באחר הצהריים שלפני אחת הבדיקות הנבדקים ביצעו אימון הליכה של 90 דקות, ולא בוצעה כל פעילות לפני בדיקת הבקרה. הדמיית לייזר דופלר העריכה תיפקוד מיקרווסקולרי תלוי ולא תלוי אנדותל בתקופת הצום ובאינטרוולים של שעתיים במשך 8 השעות שלאחר הארוחה.
גם בקבוצת הרזים וגם בקבוצת השמנים, האימון הוריד ריכוזי טריגליצרידים בזמן הצום ולאחר הארוחה ב-25% (P < .001). לכל הנבדקים יחד האימון שיפר תיפקוד תלוי אנדותליאל ב-25% (P < .05). נצפתה ירידה לאחר ארוחה בתיפקוד תלוי ולא תלוי אנדותל בקבוצה הניסוי ובקבוצת הביקורת (P < .01). עם זאת, תיפקוד תלוי ולא תלוי אנדותל שלאחר הארוחה היה גבוה ב-15% ו-20% בהתאמה בקבוצת המתאמנים ובקבוצת הביקורת (בשניהם P < .05).
אימון קודם משפר תיפקוד וסקולרי בתקופת הצום ולאחר הארוחה בגברים בגיל העמידה. זה עשוי להיות אחד מהמכניזמים בהם משפיעה פעילות גופנית על סיכון קרדיווסקולרי.
המחקר חסר בדיקת ההשפעה של פעילות גופנית על התגובה הדלקתית; אימון קודם עשוי להשפיע על תיפקוד אנדותליאלי דרך השפעות על עקה חימצונית לאחר ארוחה או מכניזם אנטיאוקסידנטי.
למרות שרבים מהגברים אינם רגילים ללכת מרחקים ארוכים, כולם הצליחו להשלים 90 דקות הליכה ללא קושי, ואך אחד לא התלונן על עייפות או כאבי שרירים. למרות שזמן זה הוא מעבר ל-30 דקות המומלצות ליום, הליכה אינטנסיבית זו אינה מעבר ליכולת של גברים שמנים לא פעילים בגיל העמידה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!