קבוצה בינלאומית של מומחים לסרטן שד קראה להגברת השימוש בטיפול מניעתי עם תרופות דוגמת Tamoxifen ו-Raloxifene בנשים בסיכון גבוה לסרטן שד. בהצהרת קונצנזוס שפורסמה ב-Lancet Oncology המליצו המומחים להציע לכל הנשים בסיכון של 4% מעל הממוצע להתפתחות סרטן שד במהלך עשר השנים הקרובות טיפול מניעתי וניטור הדוק.
לפי ההערכות, כאחת מכל 10 נשים עשויות להתאים להגדרות אלו. אלו המצויות בסיכון גבוה הן נשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד ונשים עם רקמת שד צפופה. בנשים עם צפיפות של למעלה מ-75% קיים סיכון גבוה פי 4-5 לסרטן שד.
צפיפות שד מוגברת הינה אחד מגורמי הסיכון המובילים לסרטן שד, ומתוצאות מוקדמות עולה כי טיפול ב-Tamoxifen עשוי להפחית את צפיפות רקמת השד ואת הסיכון לממאירות. במידה והדבר יוכח במחקרים ארוכי-טווח, אזי צפיפות השד עשויה לשמש כאמצעי חשוב לזיהוי נשים בהן תתכן תועלת במתן טיפולים מניעתיים.
בהצהרת הקונצנזוס, המומחים מדווחים כי כולם הסכימו כי המונח “כימו-מניעה” לתיאור הגישה אינו הולם. מונח זה עשוי לעורר קונוטציות של ממאירות וכימותרפיה; כאשר למעשה גישה זו מיועדת לטיפול בנשים בריאות.
המונח “טיפול מניעתי” הוצע במקומו. מונח זה כולל אסטרטגיה רחבה יותר של גישות לא-תרופתיות, דוגמת שמירה על משקל גוף תקין, הקפדה על פעילות גופנית וצריכת אלכוהול מתונה.
שתי תרופות Tamoxifen ו-Raloxifene מאושרות כיום למניעת סרטן שד בארצות הברית, אך הן אינן מאושרות להתוויה זו במדינות אחרות (כלל בריטניה). שתי התרופות שייכות למשפחת SERM (Selective Estrogen-Receptor Modulator).
מבין השתיים, ל-Tamoxifen יעילות גדולה יותר והיא עשויה לשמש בנשים לפני-מנופאוזה, אך ל-Raloxifene פחות תופעות לוואי.
לאור היעילות המוכחת ופרופיל תופעות הלוואי המובן-היטב, Tamoxifen נחשבת כיום כטיפול הבחירה למניעה בנשים בסיכון הגבוה ביותר, בעיקר בנשים לפני-מנופאוזה או באלו עם היפרפלזיה אטיפית או LCIS (Lobular Carcinoma In Situ). עם זאת, תתכן עדיפות ל-Raloxifene בחלק מהנשים לאחר מנופאוזה, מאחר שאינה כרוכה בסיכון לסרטן רירית הרחם וההיארעות של תרומבואמבוליזם ורידי נמוכה יותר בהשוואה ל-Raloxifene.
שתי תרופות חדשות יותר מאותה משפחה Lasofoxifene ו-Arzoxifene הוכחו כיעילות, עם פרופיל סיכון/תועלת עדיף, אך דרושים מחקרים נוספים.
מעכבי ארומטז (כולל Anastrozole, Exemestane ו-Letrozole) עשויות להתגלות כיעילות יותר מ-SERM במניעת סרטן שד; ממתינים בקוצר-רוח לתוצאות שני מחקרים מניעתיים הנערכים בימים אלו.
בעוד ש-Tamoxifen מלווה בירידה של 50% בסיכון לגידולים חדשים חיוביים לקולטנים לאסטרוגן; הירידה הצפויה בסיכון עם טיפול במעכבי ארומטז נעה סביב 75%.
למעכבי ארומטז פרופיל תופעות לוואי שונה מזה של SERM. תרופות אלו אינן מלוות בתופעות לוואי גניקולוגיות או תרומבואמבוליות, כמו אלו של Tamoxifen ויתר ה-SERM, אך מלוות בצפיפות ירודה של המינראלים בעצם, ולכן קיים סיכון מוגבר לשברים, עם עליה בתופעות לוואי במערכת שריר-שלד וייתכן גם באירועים קרדיווסקולאריים.
תרופות נוספות שנבחנו למניעת סרטן שד כוללות ביספוספנטים ומטפורמין. לשתי התרופות תוצאות מבטיחות במחקרים תצפיתיים ודרושים מחקרים נוספים להערכת הטיפול.
גם לסטטינים תועדה השפעה על הפחתת הסיכון לסרטן שד בחלק מהמחקרים התצפיתיים, אך העדויות אינן חד-משמעיות.
טיפול ב-Tibolone הדגים ירידה של 68% בסיכון לסרטן שד פולשני, עם השפעות מועילות על צפיפות המינראלים של העצם ומחלות קרדיווסקולאריות במחקר LIFT בנשים לאחר-מנופאוזה. עם זאת, הסיכון לשבץ איסכמי היה גבוה יותר מפי שתיים; כתוצאה מכך, התרופה אינה משווקת במדינות רבות.
אספירין ומעכבי COX-2 נבחנו במחקרים רבים להערכת מניעת מחלות ממאירות, ונרשמה ירידה בסיכון לממאירויות רבות, כולל סרטן שד. עם זאת, השפעה של אספירין על היארעות סרטן שד קטנה מכדי להצדיק מתן התרופה כטיפול מונע בלבד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!