מחקר חדש מאשר כי ניתן לטפל בבטחה וביעילות ב-Oxytocin בשלב השלישי של הלידה, גם בנשים שקיבלו את הטיפול בשלב הראשון והשני של הלידה.
לדברי החוקרים, טיפול חוזר ב-Oxytocin לפני לידת השליה אינו מעלה את הסיכון לדמם לאחר-לידה. לפי ה-WHO וקבוצות מומחים עולמיות תומכים בטיפול פעיל בשלב השלישי של הלידה במטרה למנוע דימום לאחר-לידה. אך בשנות התשעים של המאה הקודמת, מנתוני המחקר עלה הרושם כי טיפול מוקדם בתאי שריר רחם ב-Oxytocin למשך מספר שעות הוביל לדה-סנסיטיזציה של התאים לגירוי Oxytocin, ככל הנראה עקב קישור לקולטן ל- Oxytocin.
במטרה להמשיך ולבחון את הסוגיה, החוקרים ערכו ניתוח משני שכלל 11,323 לידות וגינאליות מ-19 בתי חולים בארגנטינה ואורוגוואי.
6,991 נשים (62%) טופלו ב- Oxytocin להשראת או הגברת או זירוז לידה. 40% מהנשים טופלו ב-Oxytocin בשלב השלישי, וכך גם 30% מהנשים שלא קיבלו את הטיפול קודם לכן.
עם טיפול ב- Oxytocin בשלב השלישי, שיעור אירועי דמם בינוני לאחר-לידה (500-999 מ”ל) עמדו על 6.64% מהנשים שנחשפו לטיפול ו-6.84% בקרב נשים שלא טופלו קודם לכן ב- Oxytocin. שיעורי אירועי דמם חמור (1000 מ”ל ומעלה) עמדו על 1.19% ו-1.29%, בהתאמה.
מנגד, בקרב נשים שלא טופלו ב- Oxytocin בשלב השלישי שיעורי הדמם היו הרבה יותר גבוהים. בקבוצה זו, ב-12.82% מהנשים ללא טיפול קודם ב- Oxytocin ו-13.25% מאלו שקיבלו טיפול להשראת לידה תועד דימום בינוני, וב-1.92% ו-2.39%, בהתאמה, תועד דמם חמור.
מניתוח רב-משתנים לאחר תקנון לגיל, לידות קודמות, משקל לידה, גיל היריון וסיבוכים, טיפול פעיל בשלב השלישי של הלידה הביא לירידה של כמעט מחצית בשיעור אירועי דמם בינוני לאחר-לידה (יחס סיכויים של 0.49, p=0.001).
עם זאת, לא תוארה אינטראקציה משמעותית בין טיפול ב- Oxytocin במהלך השלב הראשון והשני ללידה ובין הטיפול בתרופה בשלב השלישי של הלידה.
מצד שני, גורמים משמעותיים המנבאים דימום לאחר-לידה כללו שליה שלא נפלטה (Retained Placenta), היריון מרובה עוברים, מקרוזומיה, אפיזיוטומיה, קרעים, תפרים ולידה מכשירנית.
החוקרים טוענים כי הנתונים לא כללו מספר ערפלנים, כולל לידה ממושכת,היסטוריה של דימום לאחר-לידה ותזמון מתן Oxytocin במהלך שלבי הלידה המוקדמים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!