מתוצאות מטה-אנליזה חדשה שפורסמו בכתב העת Obesity Science and Practice עולה כי אין קשר משמעותי בין נטייה לסיים את כל האוכל בצלחת ובין מדד מסת גוף גבוה יותר.

ברקע לסקירה מסבירים החוקרים כי סביבות מזון כיום מתאפיינות במנות גדולות יותר, המובילות להגדלת הצריכה ועשויות לעודד עליה במשקל בעקבות התנהגות של ניקוי הצלחת. עם זאת, מחקרים קודמים אודות סיום כל האוכל בצלחת ומשקל הגוף לא הדגימו ממצאים עקביים.

החוקרים השלימו מטה-אנליזה שכללה 22 מחקרים מ-18 מאמרים להערכת הקורלציה בין נטייה לסיום כל האוכל בצלחת ובין מדד מסת גוף. הם כללו מחקרים שדיווחו על מדד מסת גוף והתבססו על מדד לדיווח עצמי של סיום כל האוכל בצלחת או שיטות מעבדתיות להערכת צריכת מזון אשר סיווגו בצורה ברורה את המשתתפים ככאלו המסיימים את המנה שלהם.

מדד Plate Clearing Tendency Scale, סולם בן חמש נקודות להערכת נטייה לסיום כל האוכל בצלחת, שימש ב-16 מחקרים; בחמישה מחקרים אחרים ההערכה התבססה על מדדי דיווח-עצמי ומחקר אחד השלים הערכה מעבדתית של צריכת המזון.

מטה האנליזה לא הצביעה על קשר משמעותי בין סיום המנה ובין מדד מסת גוף (p=0.163), עם הטרוגניות מתונה בין המחקרים.

שיעור הנשים שנכללו בסקירה השפיע על קשר בין סיום האוכל בצלחת ובין מדד מסת הגוף כך שבתת-קבוצה של ארבעה מחקרים בהם הנשים היוו פחות ממחצית מהמשתתפים זוהתה קורלציה חיובית קטנה אך משמעותית בין סיום האוכל בצלחת ובין מדד מסת הגוף (p=0.017). בתת-קבוצה של 13 מחקרים בהם אחוז הנשים היה גדול מ-50%, הקשר בין סיום האוכל בצלחת ובין מדד מסת הגוף לא היה מובהק סטטיסטית (p=0.672).

בניתוח נתונים מ-16 המחקרים שהתבססו על מדד Plate Clearing Tendency Scale זוהתה קורלציה חיובית קטנה אך משמעותית בין סיום האוכל בצלחת ובין מדד מסת גוף (p=0.041).

מהממצאים עולה כי במרבית המקרים, סיום האוכל בלחץ זוהה כהתנהגות מתוכננת מראש ולא פרץ ספונטני של אכילת-יתר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעלים את האפשרות כי אלו הנוהגים לסיים את כל האוכל בצלחת למדו להתאים את גודל המנה שלהם מראש וכך מצמצמם את הסיכון לצריכת-יתר של קלוריות ולכן משקל גופם אינו גבוה יותר, בהשוואה לאלו שאינם מסיימים את כל המנה שלהם.

Obesity Science and Practice, Feb 2026

לידיעה במדסקייפ