מחקר ישראלי חדש שנערך בהשתתפות 60 ילדים, בדק את התרומה הבריאותית של חלב עיזים מפוסטר לילדים החולים במחלה נגיפית בחלל הפה ומצא כי קיים שיפור בהרגשה הכללית וההיענות לשתיה ואכילה בקרב ילדים, שקיבלו חלב עיזים במהלך המחלה

ד”ר אורית הדר

מקורות מסורתיים שונים, בני זמננו וקדומים יותר, הפליגו בשבחי חלב העז כמזור לתחלואה המערבת את חלל הפה. חלקם הדגישו את חשיבות השימוש בחלב טרי, היישר מעטין העז, ויש אשר ציינו שהחלב יעיל יותר כשניתן לפעוטות, הסובלים מכיבים בפה, לעומת מבוגרים. שיטת טיפול זו שכיחה ומקובלת בקרב שכבות אוכלוסיה רבות, יתכן בשל המצאי המוגבל של תרופות או טיפולים אחרים, אשר יכולים להקל על סבלו של הפעוט ולעודד אותו לשתות ולאכול. מאידך, מרבית הציבור והרופאים מודעים לסיכון הטמון בשימוש בחלב עיזים שאינו מפוסטר, בין השאר האפשרות לחלות בברוצלוזיס, שהיא מחלה זיהומית  ממושכת וקשה , הדורשת טיפול אנטיביוטי ארוך. לכן יש איסור כיום לצרוך חלב שאינו מפוסטר.

ד”ר דן מירון, מהמרכז הרפואי העמק בעפולה ואנוכי, ערכנו מחקר לבחינת ההשערה שבאמצעות חלב עיזים מפוסטר, לעומת חלב בקר מפוסטר, הניתנים לשתיה או שטיפה של הפה למשך יממה, ניתן לקצר את משך הופעת התסמינים ולקל על הכאב הנגרם לילדים, אשר לקו במחלה נגיפית המערבת את חלל הפה. על מנת לבדוק את השערת המחקר נבנה מערך ניסוי אשר ערב רופאים במרפאות ילדים באזור הצפון, ומטופליהם. אוכלוסיית הנבדקים כללה ילדים מגיל שנה ועד שבע שנים, אשר פנו לקבלת טיפול רופאי לאחר שחלו במחלת חום והתלוננו על כאבים בפה וחוסר רצון לאכול. כל הנבדקים קיבלו הסבר מפורט על המחקר מהרופא שבדק את הילד, והביעו את הסכמתם להשתתף במחקר בעל פה ובכתב. ילדים, אשר נכללו במחקר, נבדקו על ידי הרופא המטפל בזמן הגיוס למחקר ושלושה עד ארבעה ימים אחר כך. כל ילד קיבל לביתו בקבוק חלב ללא פרטים מזהים על פניו. הילד נדרש לשתות או לשטוף את הפה בחלב שבבקבוק 4-6 פעמים במהלך היממה ובתום 24 שעות, להשליך את החלב לפח. החלב שהיה בבקבוק נבחר אקראית בין חלב פרה לחלב עיזים, ורק החוקר הראשי היה מודע לתוכנו של הבקבוק.

במהלך הביקור הראשוני (במהלך הגיוס למחקר) נאספו נתונים קליניים ואפידמיולוגים וכן בביקור חוזר כעבור 24-72 שעות מתום הטיפול. בנושף נאספו גם בעזרת שאלונים, דיווחי הערכה של ההורים על מצבו הכללי של הילד ביום הטיפול, נתונים כמותיים לגבי צריכת נוזלים וחום גוף ביום הטיפול וכן התרשמות ההורים ממידת המועילות של הטיפול בחלב. סוג החלב הניתן לכל נבדק נבחר אקראית, וההורים, כמו גם הרופא, לא ידעו באיזה סוג חלב הם טיפלו.

60 ילדים השלימו את המחקר ונתוניהם נאספו ונותחו סטטיסטית. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות מבחינת נתונים דמוגרפים או היקף המחלה ביום הגיוס, כלומר מידת חום הגוף, מידת הצחיחות (התייבשות) והממצאים בבדיקת רופא.

נמצא כי לגבי ילדים אשר טופלו בחלב עיזים דיווחו ההורים על שנוי משמעותי יותר בהרגשה הכללית בילדם במהלך היממה של הטיפול (p=0.04) ואכן אותם ילדים נזקקו פחות לתרופות להקלת חום או כאבים, בהשוואה לחבריהם בקבוצה שטופלה בחלב בקר (P=0.09). הבדלים אלו נמצאו משמעותיים סטטיסטית. כמו כן נמצא כי ילדים אשר טופלו בחלב עיזים, שתו והסכימו לאכול יותר מאשר חבריהם בקבוצה המקבילה. הבדלים אחרונים אלו בין שתי הקבוצות היו קרובים אך לא משמעותיים מבחינה סטטיסטית (p=0.12;p=0.08). בדיקה חוזרת על ידי רופא הילדים, 24-72 שעות מתום הטיפול, לא העלתה הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות מבחינת משך החום והיקף הממצאים בחלל הפה בין שתי הקבוצות, אם כי הילדים ששתו חלב עיזים סבלו מעליה מתונה יותר במעלות חומם לעומת חבריהם ששתו חלב בקר.

לאור ממצאים ראשוניים אלו, והמדגם הסטטיסטי הקטן יחסית, הרופאים וההורים העריכו את תועלת הטיפול בשתי הזרועות כבינונית בשלב זה, בין אם הילדים שתו חלב עיזים או חלב בקר. ממצאי המחקר מעידים על נטייה, אם כי בלתי מובהקת, לשיפור בהרגשה הכללית וההיענות לשתיה ואכילה בילדים, ששתו חלב עיזים במהלך מחלה נגיפית המערבת את חלל הפה. אנו סבורים שמדגם גדול יותר של נבדקים (60 ילדים בכל אחת מהזרועות) יכול היה לאושש את הממצאים הראשוניים המתוארים לעיל. אנו משערים, שנוכחות חלב עיזים בחלל הפה מעלה את עמידות הריריות בפני התפשטות מחלה נגיפית, יתכן באמצעות חסימת ההדבקה הבין-תאית או פגיעה ביכולת הנגיף להתקשר לתאים שאינם נגועים ברקמה. עלייה בחסינות המקומית תיתכן באמצעות מספר מנגנונים; הראשון הוא על ידי שיפעול וגיוס חלקיקים ותאים, מתוך המערך החיסוני של הילד למקום הדלקת, והשני הוא על ידי חלקיקים, שקיימים בחלב עצמו. ניסויים בתנאי מעבדה הדגימו יכולת עיכוב של התפשטות נגיף ההרפס בשורות תאים, כאשר אותם תאים גודלו על מצע של חלב עיזים מפוסטר ושאינו מפוסטר, לעומת מצעים אחרים. כמו כן, נחקרת בשנים האחרונות מולקולת הלקטופרין, חומר אשר יכול לעזור לתרופות אנטי-ויראליות ולהוריד משמעותית את הזיהום במחלות כגון הרפס, דלקת נגיפית של הכבד וזיהומים רטרו-ויראליים, כגון איידס, הנגרם על ידי הנגיף HIV. החוקרים מצאו שהלקטופרין ותוצריו מורידים את יכולת הנגיף להתפשט מתא לתא באזור הנגוע.

הכותבת הינה מומחית ברפואת ילדים, מכהנת כרופאת ילדים ומתמחה בהתפתחות הילד ביחידה להתפתחות הילד של בית החולים לילדים של בריטיש קולומביה, קנדה.  לפני כן שימשה כ רופאה באזור שומרון וכרופאת ילדים ראשונית במרפאת זיכרון יעקב בקופת חולים מאוחדת. המאמר מבוסס על הרצאה שנערכה ביום חמישי 6 במאי 2010 במסגרת הכנס הארצי, תזונה מונעת איחוד כוחות שנערך במרכז הירידים בתל-אביב שנערך בין התאריכים 4-6 במאי 2010

רשימת מקורות

1) Lev, E. Healing with animals (zootherapy) from practical medieval medicine to present-day traditional medicine in the levant , journal of ethnopharmacology, 1997 : 85:107-118.

2) Amar, Z. Buchman, Y. Ben-Yoel, N. (Ed.). (2004). Sori ha-guf by R. nathan ben yoel falaquera Bar-Ilan University.

3) De Clercq, E. Antiviral drugs in current clinical use. J. Clin. Virol.2004: 30, 115-133.

4) Jenness, R. Composition and characteristics of goat milk: Review 1968 1979. Journal of Dairy Science,1980: 63(10), 1605.

5) Jenssen, H. Anti herpes simplex virus activity of lactoferrin/lactoferricin — an example of antiviral activity of antimicrobial protein/peptide. Cellular and Molecular Life Sciences : CMLS,2005: 62(24), 3002-3013