מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Immunity, Inflammation and Disease עולה כי בחולים עם אבחנה של מחלת מעי דלקתית אין סיכון מוגבר לדימום תוך-מוחי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הקשר בין מחלת מעי דלקתית ובין דימום תוך-מוחי אינו מובן היטב ומטרתם כעת הייתה להשלים מחקר הקצאה אקראית מנדליאנית ומטה-אנליזה להערכת ההשפעה של מחלת מעי דלקתית וסוגיה השונים (מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית) על הסיכון לדימום תוך-מוחי.
החוקרים התבססו על נתונים משני מחקרי GWAS (או Genome-Wide Association Study), IIBDGC (או International Inflammatory Bowel Disease Genetics Consortium) ו-International Stroke Genetics Consortium להערכת הקשר בין מחלת מעי דלקתית בכלל, קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן, ובין הסיכון לדימום תוך-מוחי. נתונים ממאגר FinnGen שימשו לשלב רפליקציה ובסופו של דבר, התוצאות הראשוניות ותוצאות ניתוח הרפליקציה שולבו במטה-אנליזה להערכת הקשר הסיבתי בין מחלת מעי דלקתית ותתי הסוגים שלה ובין הסיכון לדימום תוך-מוחי.
במחקר הראשוני זוהו עדויות לקשר בין אבחנה של קוליטיס כיבית ובין הסיכון לדימום תוך-מוחי, אך לא זוהה קשר סיבתי בין אבחנה של מחלת מעי דלקתית בכלל או מחלת קרוהן באופן ספציפי ובין הסיכון לדימום תוך-מוחי.
בשלב הרפליקציה, אבחנה של מחלת מעי דלקתית לוותה בסיכון מופחת לדימום תוך מוחי (יחס סיכויים של 0.74, p=0.0135), אך הניתוח הסטטיסטי לא ביסס קשר סיבתי בין קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן ובין הסיכון לדימום תוך-מוחי.
מטה האנליזה עדיין הדגימה השפעה מגנה של קוליטיס כיבית מפני דימום תוך-מוחי (יחס סיכויים של 0.83, רווח בר-סמך 95% של 0.72-0.93), אך לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין אבחנה של מחלת מעי דלקתית ומחלת קרוהן ובין הסיכון לדימום תוך-מוחי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מרמזים לקשר סיבתי בין קוליטיס כיבית ובין דימום תוך-מוחי, אך לא זוהה קשר בין אבחנה של מחלת מעי דלקתית ומחלת קרוהן ובין הסיכון לדימום תוך-מוחי. הדרושים מחקרים נספים להבנה של מנגנון הפתופיזיולוגי המדויק בבסיס הקשר הנ”ל.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!