על פי תוצאות מחקר שפורסם לאחרונה, ניתן לצפות באי-תקינות אנטומית שקשורה ב-attention deficithyperactivity disorder, ADHD, באמצעות הדמיה מגנטית ברזולוציה גבוהה (MRI).

החוקר הראשי מסביר כי הפרוצדורה המורפומטרית הזו מאפשרת מציאת מיקום מדוייק יותר של השינויים מזה שנמצא באמצעות שיטות אחרות במחקרים קודמים. לדבריו, תוצאות אלה מעידות כי בשונה מהדעה שרווחה עד עתה, ההפרעות בקורטקס הפרה-פרונטלי ממוקמות במקום תחתון יותר באזור הפרה-פרונטלי. הממצאים גם מצביעים על כך שאי-תקינויות פרה-פרונטליות מופיעות באופן בי-לטרלי, בניגוד לדיווחים הקודמים שמצאו בעיקר הפרעות בצד הימני.

במחקר השתתפו 27 ילדים ומתבגרים הסובלים מ-ADHD, מתוכם 11 בנות ו-16 בנים. בהשוואה לקבוצת ביקורת שכללה 46 נבדקים ללא ADHD שתאמו לקבוצת הניסוי בנתוני הגיל והמין, בנבדקים הסובלים מ-ADHD נמצא אזור יחסי קטן יותר של המוח בעיקר באזורים קטנים של הקורקס הפרה-פרונטלי האחורי ובאזורים בי-לטרליים טמפורליים קדמיים. בקבוצת ה-ADHD נמצאה גם עליה משמעותית בכמות החומר האפור באזורים גדולים של הקורטקס הטמפורלי האחורי והפריאטלי התחתון. 

אחד החוקרים אומר כי הממצאים שנצפו אינם נוגעים רק לאזורי הקורטקס האחראיים לקשב, אלא גם באזורים המתווכים בבקרה על האותות. שיבוש בבקרה זו הוא לעיתים קרובות הסימפטום הקליני לבעיה בילדים הסובלים מ-ADHD. 

למרות שבאופן כללי לא נמצאה התאמה בעלת משמעות בין מדידות חומרת סימפטומי ה-ADHD לתצפיות מורפולוגיות אלו, החומר האפור באונה האוקסיפיטלית תאם באינוורסיה לשיעור חוסר הקשב.

מגבלות המחקר כוללות גודל מדגם מצומצם שמנע סיווג של הנבדקים בהתאם לאי-התקינויות האנטומיות, והשפעה אפשרית של תרופה מעוררת שבה משתמשים 15 מתוך 27 הנבדקים.

החוקרים מסכמים כי הממצאים עשויים לעזור לנו להבין את אתר הפעולה של התרופות המשמשות לטיפול ב-ADHD, שהן בעיקר תרופות מעוררות. לדבריהם, בצירוף שיטות הדמייה אחרות, הממצאים עשויים גם לסייע בפיתוח תרופות חדשות בעזרת הידע שיאסף לגבי הפיצוי התאי והנוירו-כימי באזורי המוח שבהם נמצאו אי-התקינויות הגדולות ביותר.