טיפול משולב משפר הישרדות ללא-התקדמות בחולים עם גידולים נוירו-אנדוקריניים של הלבלב (מתוך כנס ה-NANAET)

שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות של חולים עם גידולים נוירו-אנדוקריניים מתקדמים של הלבלב השתפרו משמעותית עם תוספת Capecitabine (קסלודה) ל-Temozolomide (טמודאל) במחקר אקראי חדש, שתוצאותיו הוצגו במהלך כנס ה-NANAET (North American Neuroendocrine Society).

חולים בשתי הקבוצות נטלו מינונים דומים של Temozolomide וחולקו באקראי לטיפול ב-Capecitabine או Temozolomide בלבד. החוקרים כללו 144 חולים, עם חציון מעקב של 29 חודשים. המחקר בשלב II הסתיים לאחר ניתוח ביניים שמצא כי הטיפול המשולב ענה על התוצא העיקרי. למחקר הייתה עוצמה סטטיסטית לזיהוי שיפור בחציון הישרדות ללא-התקדמות מתשעה חודשים עם Temozolomide בלבד ל-14 חודשים עם הטיפול המשולב.

חולים בקבוצת הטיפול המשולב השלימו בממוצע 10.7 מחזורי טיפול (לעומת 8.4 חודשים עם Temozolomide בלבד)וחציון של 12.5 לעומת 11.5 חודשים, בהתאמה.

מניתוח הנתונים עלה כי בשתי קבוצות הטיפול התוצאות עלו על הציפיות בהערכת חציון הישרדות ללא-התקדמות. החוקרים מדווחים כי חציון ההישרדות ללא-התקדמות השתפר מ-14.4 חודשים עם Temozolomide בלבד ל-22.7 חודשים עם הטיפול המשולב. מניתוח ראשוני להערכת ההישרדות הכוללת, אשר הוגדרה כתוצא משני של המחקר, עלה גם שיפור מובהק עם תוספת Capecitabine, אם כי חציון ההישרדות טרם נקבע בקבוצת הטיפול המשולב.

החוקרים מסבירים כי ההבדל של 8.3 חודשים לטובת הטיפול המשולב תורגם לירידה של 42% בסיכון להתקדמות המחלה או תמותה (רווח בר-סמך 95% של 0.36-0.93, P=0.023). בקרב החולים שחולקו באקראי לטיפול ב-Temozolomide בלבד תועד חציון הישרדות כולל של 38 חודשים, בעוד שהחציון טרם נקבע בקבוצת הטיפול המשולב (יחס סיכון של 0.41, p=0.012).

שיעורי התגובה האובייקטיבית עמדו על 27.8% עם Temozolomide בלבד ועל 33.3% עם הטיפול המשולב. שיעורי בקרת המחלה (תגובה לטיפול עם מחלה יציבה) נטו לטובת הטיפול המשולב (81.9% לעומת 68.1%).

לא תועדו אירועים חריגים לא-צפויים. אירועים חריגים בדרגה 3/4 תועדו בשכיחות גבוהה כפליים בקבוצת הטיפול המשולב (44% לעומת 22%). התופעות הנפוצות בדרגה 3/4 בקבוצת הטיפול המשולב כללו נויטרופניה (13%), תרומבוציטופניה, בחילות/הקאות, שלשולים ועייפות (8% כל אחד) ולימפופניה (5%). רק תרומבוציטופניה תועדה בשכיחות גבוהה יותר עם טיפול ב-Temozolomide בלבד (13%).

שיעורי התגובה של 30% היו גבוהים בהשוואה למרבית הטיפולים המאושרים; עם זאת, לא תועדו הבדלים מובהקים בין הקבוצות. מדובר במחקר הפרוספקטיבי, אקראי, הראשון להערכת תכשירים אלו והוא הצביע על ההישרדות ללא-התקדמות הארוכה ביותר שדווחה אי-פעם עם טיפול מכוון לגידולים נוירו-אנדוקריניים של הלבלב.

מתוך כנס ה-NANAET

לידיעה ב-MedPage Today

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

מקור: Diabetes Care
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|18/11/2025

במאמר מדווחים פרופ’ גלעד טוויג ושותפיו מהמרכז הרפואי בשיבא על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תחלואה אוטואימונית מאוחרת בגיל ההתבגרות מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 בבגרות בשני המינים, בפרט באלו עם מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ומחלת צליאק

מעכב JAK מול אנטגוניסט TNF; איזה בטוח יותר עבור מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון?

מעכב JAK מול אנטגוניסט TNF; איזה בטוח יותר עבור מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון?

מקור: JAMA Network Open
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|16/09/2025

מטא־אנליזה הראתה כי אין הבדל מובהק בין שימוש במעכבי JAK לבין שימוש באנטגוניסטים של TNF מבחינת הסיכון לזיהומים חמורים או לממאירויות בקרב מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון (IMIDs)

דימום ממערכת העיכול התחתונה (JAMA)

דימום ממערכת העיכול התחתונה (JAMA)

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|01/07/2024

דימום ממערכת העיכול התחתונה, המוגדר כהמטוֹכזיה, מהווה חמישית מכלל המקרים של דימום במערכת העיכול בקרב חולים הזקוקים לאשפוז בבית חולים. מאמר סקירה זה הוא סיכום של ההנחיות הקליניות של JAMA שפורסמו באפריל 2024.
מתוך הגליון הראשון של מגזין הג’ורנאל קלאב המשולב.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן