תרופות ממשפחת מעכבי תעלות מימן (Proton Pump Inhibitors) מצויות בשימוש נרחב, בין אם ניתנות כטיפול יחיד או כחלק ממשלב תרופתי לטיפול בהפרעות במערכת העיכול. מחקרים קודמים דיווחו כי טיפול ממושך בתרופות אלו עלול להוביל לנזק כלייתי, כולל דיווחים על קשר בין טיפול זה ובין נזק כלייתי חד והתקדמות למחלת כליות כרונית.

ממחקר שהתבסס על נתונים ממאגר Veterans Affairs אודות יוצאי צבא נבחנו תוצאות טיפול במעכבי תעלות מימן וחסמי קולטני H2, במטרה לבחון אם הטיפול מלווה בתמותה מוגברת. בין השנים 2002 עד 2004, קרוב ל-15,000 יוצאי צבא קיבלו מרשם לטיפול בתרופות מאחת משתי המשפחות הללו. החוקרים עקבו אחר הנתונים לאורך עשר שנים וזיהו את הגורם לתמותה. מודל סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין חסמי תעלות מימן וחסמי קולטנים ל-H2 עם כל גורם תמותה.

מהנתונים עלה כי שיעורי התמותה היו מעט גבוהים יותר ועמדו על קרוב ל-38% בקבוצת הטיפול במעכבי תעלות מימן, בהשוואה לשיעורי תמותה של 37% בכלל המדגם ושיעורי תמותה של מעט מתחת ל-36% בקבוצת הטיפול בחסמי קולטנים ל-H2. החוקרים זיהו קשר בין ארבעה גורמי תמותה ובין טיפול במעכבי תעלות מימן: תמותה עקב סיבות סירקולטוריות, מערכת מין ושתן, מחלות ממאירות או מחלות זיהומיות.

מניתוח נוסף של הנתונים עלה כי שלוש אתיולוגיות ספציפיות נקשרו עם תמותה במקרים של טיפול כרוני במעכבי תעלות מימן: מחלות לב וכלי דם, ממאירויות בדרכי העיכול העליונות וכן מחלת כליות כרונית.

במאמר דעה שפורסם באתר Medscape התייחסו הכותבים לנושא וקראו לנקוט משנה זהירות ולא לרוץ להסיק מסקנות על-בסיס מחקר תצפיתי. למרות שעורכי המחקר השתמשו בטכניקות מתוחכמות לנסות ולדמות מחקר קליני גדול, הכותבים סבורים כי עדיין מדובר במחקר מייצר-השערה וכי לא ניתן להתבסס על מחקר זה בלבד, אלא נדרשים נתונים ממחקרים אקראיים ואיכותיים.

בשלב זה, מחקר זה ומחקרים אחרים מדגישים את הצורך בהמשך בחינה חוזרת של השימוש במעכבי תעלות מימן. אין צורך בטיפול כרוני במעכבי תעלות מימן בכלל החולים. לצד העליה בדיווחים על אירועים כלייתיים חריגים, יש לנקוט בצעדים להפחתת היקף הטיפול, ככל האפשר.

לידיעה במדסקייפ