מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-Gastroenterology עולה כי סיווג החולים עם שחמת הכבד בהתאם לסיבה לאי-ספיקה כלייתית מסייעת בהערכת הפרוגנוזה של החולים ועשויה לסייע בהחלטה בנוגע להשתלת כבד.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הערך הפרוגנוסטי של הגורמים השונים לאי-ספיקת כליות בחולי שחמת אינו מוכח היטב. במחקר הנוכחי הם בחנו את הערך המנבא של הגורם לאי-ספיקת כליות בחולי שחמת הכבד.
מדגם המחקר כלל 562 חולים עם שחמת הכבד ואי-ספיקת כליות (כפי שהוגדר בנוכחות קריאטינין בדם של מעל 1.5 מ”ג לד”ל בשתי בדיקות עוקבות בתוך 48 שעות), שאושפזו במהלך תקופה של שש שנים במרכז יחיד. הסיבה לאי-ספיקת כליות סווגה לארבע קבוצות: אי-ספיקת כליות על-רקע זיהום חיידקי, אי-ספיקת כליות על-רקע חסר נפח, תסמונת HRS (Hepatorenal Syndrome) ונפרופתיה פרנכימטית. יעד הסיום העיקרי היה שיעורי ההישרדות לאחר שלושה חודשים.
462 חולים (82.4%) אובחנו עם אי-ספיקת כליות שניתן לסווג לאחת מארבע הקבוצות. הגורם הנפוץ ביותר היה אי-ספיקה כלייתית על-רקע זיהומים (213 מקרים, 46%), ולאחריה אי-ספיקת כליות על-רקע חסר נפח (149 חולים, 32%), HRS (60 חולים, 13%) ונפרופתיה פרנכימטית (41 חולים, 9%). ליתר החולים היו סיבות משולבות או גורמים אחרים. הפרוגנוזה הייתה שונה משמעותית בהתאם לגורם לאי-ספיקת כליות, סיכויי ההישרדות לאחר 73 חודשים בחולים עם נפרופתיה פרנכימטית עמדו על 73%, בעוד שבאלו עם אי-ספיקת כליות על-רקע היפוולמיה שיעורים אלו עמדו על 46%. בחולים עם אי-ספיקת כליות על-רקע זיהומים שיעורי ההישרדות עמדו על 31% ובאלו עם HRS עמדו על 15% (p<0.0005).
מניתוח רב-משתנים, תוך תקנון לערפלנים אפשריים, עולה כי הסיבה לאי-ספיקת כליות קשורה באופן בלתי תלוי לפרוגנוזה של החולים, כמו גם מדד MELD, רמות נתרן בדם ואנצפלופתיה כבדית בעת האבחנה של אי-ספיקת כליות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מממצאי המחקר עולה כי סיווג החולים עם שחמת הכבד בהתאם לסיבה לאי-ספיקה כלייתית עשוי לסייע בהערכת הפרוגנוזה של החולים ובהחלטה בנוגע להשתלת כבד.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!