משני מחקרים חדשים עולה כי נירמול רמות המוגלובין בחולים אנמיים עם מחלת כליה כרונית, אינה משפרת את מצבם. למעשה, העלאת רמת המוגלובין ל-13.5 גרם לד”ל עשויה להעלות את הסיכון לאירועים לבביים. במקום זאת, יש לטפל באנמיה במטרה להגיע לרמת יעד נמוכה יותר.

אנמיה היא מצב שכיח בחולים עם מחלת כליה כרונית. למרות שמקובל לטפל באנמיה, מחקר קודם באשר לסיכונים ותועלות שהשגת רמות המוגלובין נורמליות, העלה תוצאות סותרות.

במסגרת מחקר CREATE (Cardiovascular Risk Reduction by Early Anemia Treatment with Epoetin Beta), החוקרים העריכו חולים עם מחלת כליה כרונית בדרגה 3 או 4, ואנמיה קלה עד מתונה (רמת המוגלובין של 11.0-12.5 גרם לד”ל), אך ללא מחלה קרדיווסקולרית מתקדמת.

603 המשתתפים מ-22 מדינות אירופאיות חולקו באקראי לקבוצה 1 (המוגלובין מטרה של 13-15 גרם לד”ל), או קבוצה 2 (10.5-11.5 גרם לד”ל). המשתתפים נרשמו בשנים 2000 ו-2002, והחוקרים אחרו אחר המשתתפים עד שנת 2004. זריקות תת-עוריות של 2000 IU Erythropietin ניתנו כל שבוע, עד להשגת רמת המטרה.

בסיום המחקר, שתי הקבוצות לא היו שונות באופן משמעותי במדד הראשי זמן עד לאירוע קרדיווסקולרי ראשון. הם גם היו דומים בתמותה מכלל הסיבות, ותמותה עקב מחלה קרדיווסקולרית.

הפקטור היחיד שהיה שונה, היה מדד איכות החיים, שהיה גבוה יותר באופן משמעותי לאחר שנה אחת, בקבוצת המטופלים במטרה להשיג רמת המוגלובין גבוהה יותר.

למרות שדרגת האנמיה היא מדד חזק לפרוגנוזה גרועה, החוקרים מאמינים כי תיקון מלא של האנמיה אינו משפר את התוצאות. הם גורסים כי פקטורים הגורמים לאנמיה, ולא האנמיה עצמה, הינם בעלי השלכות שליליות.

במאמר השני, החוקרים ממחקר CHOIR (Correction of Hemoglobin and Outcomes in Renal Insufficiency), דיווחו על 1432 עם מחלת כליה כרונית, מ-130 אתרים בארה”ב. מחציתם חולקו לרמת מטרה של המוגלובין של 13.5 גרם לד”ל, ומחציתם לרמת מטרה של 11.3 גרם לד”ל.

המדד העיקרי הורכב מתמותה, אוטם לבבי, שבץ ואישפוז עקב אי-ספיקת לב, ללא Renal Replacement Therapy.

במהלך חציון מעקב של 16 חודשים, נרשם מספר גדול יותר באופן משמעותי של חולים שהשיגו את המדד העיקרי, בקבוצה שטופלה במטרה להשיג רמת המוגלובין נמוכה יותר (17.5% לעומת 13.5%, p=0.03). עם זאת, לא נרשמו הבדלים באיכות החיים.

ועדת הביקורת הפסיקה את המחקר לאחר ניתוח הביניים השני מבין ארבעה, לאור הסבירות הנמוכה מאוד לזיהוי יתרון אמיתי בשמירה על רמת המוגלובין גבוהה.

באשר לשאלה מדוע המחקר לא מצא סיכון מוגבר לאירוע קרדיווסקולרי, החוקרים מעלים את האפשרות שהמשתתפים היו בסיכון קרדיווסקולרי גבוה יותר, כפי שבא לידי ביטוי בשיעור גבוה פי 3 של סיבוכים, בהשוואה למחקר CREATE. כמו כן, המשתתפים במחקר CHOIR היו מבוגרים יותר (גיל ממוצע של 66 שנים, בהשוואה ל-59 שנים).

מחקר CREATE ומחקר CHOIR אינם ממליצים על נירמול רמות המוגלובין ל-13 גרם לד”ל, למרות שייתכן שיש צורך בטיפול לשמירה על רמות גבוהות מ-10 גרם לד”ל.

הממצא המפתיע ביותר הוא שרמת המוגלובין מטרה גבוהה אינה משפרת את ההיפרטרופיה בחדר שמאל במחקר CREATE, ואכן, העלתה את הסיכון לאי-ספיקת לב בשני המחקרים.

לעת עתה, נראה כי מומלץ להימנע מתיקון אנמיה בחולים עם מחלת כליה כרונית.

N Engl J Med 2006;355:2071-2098,2144-2146.

לידיעה במדסקייפ