כלל הלידות חולקו ל- 3 רמות טיפול, התואמות את רמות הפתולוגיה של הילודים.

ההמלצות נוכחיות מדגישות שפגים קטנים מאוד יופנו למתקנים ברמה טיפול 3 (מרכז שלישוני).

מטרת המחקר היא לקבוע את הפקטורים המנבאים את הצורך בטיפול נמרץ של יילודים, ע”מ להתאים את שבוע הלידה לרמת הטיפול הדרושה.

בוצעה אנאליזת נתונים של קבוצת פגים ב- 9 אזורים בצרפת ב- 1997.

הוגדר הצורך לטיפול נמרץ עבור היילודים כמפורט: 1- הדרישה לטיפול ספציפי או 2- תוצאות גרועות.

המחקר התמקד ב- 1262 תינוקות בגילאי 30, 31 ו- 32 שבועות הריון, בהם הצורך בטיפול נמרץ היה 42.8%, 33.2% ו- 22.8% בהתאמה.

האנאליזה הראתה שגורמי הסיכון לדרישת טיפול נמרץ בגיל הריון נמוך היו הריון של תאומים, יתר ל”ד אמהי, דימום טרום לידתי, זיהום ומגדר זיכרי.

פקטורים מגנים היו טיפול סטרואידים עוברי ופקיעה מוקדמת של הקרומים.

תינוקות מתחת לגיל 31 שבועות של הריון צריכים להיות מופנים לטיפול ברמה 3 (מרכז טיפול שלישוני). מעל גיל 31 שבועות, חלק מהתינוקות יכולים בביטחה להיות מטופלים במתקנים מרמה 2b (שניוני מורחב).

עם זאת, איכות רזיונליזציה של הלידה תוערך ע”י מעקב ארוך טווח.

הערות עורך:

עדיין לא הוכרע הויכוח מה עדיף להקים מרכזים שלישוניים עם רמת טיפול מעולה שירכזו את הטיפול בילודים קשים ובפגים הקטנים, לעומת פיזור טוב יותר של המרכזים הרפואיים היכולים לטפל בפגים קטנים ע”ח התמחותם בטיפולים נדירים ומאד מסויימים. בארץ, אנו נוקטים בשיטת הביזור בפגיות, לעומת נניח הטיפול בילדים אונקולוגיים, שלדעתי היא נכונה. תופעת לואי של המחקר הזה שנערך בצרפת היא שנקבות הינן המין החזק (זכר מהווה גורם סיכון ליתר תחלואה אצל הפגים).

Improving Perinatal Regionalization by Predicting Neonatal Intensive Care Requirements of Preterm Infants: An EPIPAGE-Based Cohort Study

PEDIATRICS Vol. 118 No. 1 July 2006, pp. 84-90 (doi:10.1542/peds.2005-2149)