המטרה המרכזית היא ליצור מערכת אבחון אחידה, פשוטה יותר ומדויקת יותר, שתאפשר זיהוי מוקדם של המחלה ומניעת תת־אבחון או אבחון־יתר.

מה חדש בקריטריונים?

1. חיזוק חשיבות הראיות הקליניות העדכון מציב דגש גדול יותר על המאפיינים הקליניים של החולה, כלומר אירועים נוירולוגיים אופייניים, פיזור בזמן ובמרחב, ותסמינים עקביים עם מחלת דמיאלינציה.

2. שילוב עדכני ומרווח של הדמיה (MRI)
ה־MRI נותר כלי מרכזי באבחון MS, אך הקריטריונים החדשים מחדדים:
• אילו נגעים נחשבים טיפוסיים (פריוונטיקולריים, קורפוס קולוסום, תת־קליפתיים, חוט שדרה ועוד)
• כיצד להבחין בין נגעים דמיאלינטיביים לבין ממצאים שאינם קשורים ל־MS
• מה נדרש כדי להוכיח פיזור בזמן (למשל הופעת נגעים חדשים)

3. הרחבת תפקיד בדיקות נוזל השדרה (CSF) נוגדנים אוליגוקלונליים (OCB) בנוזל השדרה מקבלים תפקיד מרכזי. נוכחותם יכולה לספק ראייה לפיזור בזמן, גם אם ה־MRI עדיין אינו מוכיח זאת במפורש.

4. ירידה בתלות בממצאים גבוליים הקריטריונים מעוצבים כך שימנעו אבחון־יתר, במיוחד במקרים שבהם יש נגעי MRI שאינם ספציפיים (לדוגמה בקרב אנשים עם מיגרנה או מחלות כלי דם קטנות).

5. התאמה טובה יותר לצורות שונות של המחלה
הקריטריונים מתייחסים באופן ברור גם למצבים כגון:
• תסמינים מבודדים קלינית (CIS)
• מחלה תת־קלינית המתגלָּה במקריות (RIS)
• מחלה מתקדמת ראשונית (PPMS)

6. הדגשה של אבחנה מבדלת הקריטריונים דורשים לשלול מצבים אחרים לעומק, כגון מחלות כלי דם, זיהומים, מחלות מטבוליות, הפרעות אימונולוגיות ו־MOGAD או NMOSD — לפני קביעת האבחנה.

משמעות קלינית ויישומים מעשיים:
• האבחון צפוי להיות מהיר ומדויק יותר, ובכך לאפשר טיפול מוקדם יותר
• הקריטריונים מקטינים סיכוי לאבחון מוטעה, במיוחד באוכלוסיות שבהן MRI מציג ממצאים שאינם ספציפיים.
• מתאפשרת אחידות בין מרכזים רפואיים שונים בעולם מבחינת גישה ואבחון
• השילוב בין קליניקה, MRI ו־CSF מייצר תהליך רב־שכבתי, שמפחית תלות בכלי אחד בלבד

קריטריונים לאבחון:

למאמר

ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולריות, המרכז הרפואי שיבא, תל־השומר.