בחולים עם טרשת נפוצה שנטלו טיפול במינון גבוה של וויטמין D3 תועדו רמות גבוהות יותר של 25-Hydroxyvitamin D (25(OH)D) בהשוואה לחולי טרשת נפוצה עם רמות מספקות של הוויטמין, עם הבדלים אימונולוגיים מבטיחים, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש, שפורסם בכתב העת Neurology.
מדגם המחקר כלל 40 חולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, שחולקו באקראי לטיפול במינון גבוה (10,400 יחידות) או מינון נמוך (800 יחידות) של וויטמין D3 בכל יום, למשך שישה חודשים. רמות 25(OH)D בתחילת המחקר עמדו על 27 ננוגרם למ”ל בשתי הקבוצות, אך בקבוצת הטיפול במינון גבוה תועדה עליה גדולה הרבה יותר (עליה ממוצעת של 34.9 ננוגרם למ”ל, בהשוואה לעליה ממוצעת של 6.9 ננוגרם למ”ל).
החוקרים מסבירים כי עדיין לא ברור מהי הרמה הטובה ביותר של וויטמין D בחולי טרשת נפוצה, אך הוצע כי רמה בטווח 40-60 ננוגרם למ”ל עשויה להיות הטובה ביותר באוכלוסיה זו, כאשר רמה זו הושגה עם המינון הגבוה של וויטמין D3 שניתנה במסגרת המחקר, אך לא עם המינון הנמוך.
במונחים של השפעה אימונולוגית, בחולים שנטלו וויטמין D במינון גבוה תועדה ירידה בשיעור מספר תאי CD4, התורמים לפתוגנזה של טרשת נפוצה. בקבוצת הטיפול במינון גבוה של וויטמין D3 תועדה גם עליה נלווית בשיעור תאי זיכרון ותאי CD4 נאיביים. אף אחת מההשפעות הללו לא תוארה בקבוצת הטיפול במינון נמוך.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול בוויטמין D3 במינון גבוה מוביל לירידה בשיעור CD4+ IL-17 בדם היקפי בחולי טרשת נפוצה, וייתכן כי זהו מנגנון מג’ורי בבסיס ההשפעה התרפואיטית האפשרית של וויטמין D בחולי טרשת נפוצה.
באשר לאירועים חריגים, החוקרים מדווחים כי לא תועד הבדל בין שתי הקבוצות, ותועד רק מקרה אחד של התלקחות טרשת נפוצה בכל קבוצת טיפול, ועל-כן סיכמו כי טיפול במינון גבוה הוא בטוח ונסבל היטב.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!