בטיפול בהישנות מיאלומה נפוצה אפשרות טיפול נוספת, בדמות Carfizlomib, נמצאה עדיפה משמעותית על הטיפול הסטנדרטי ב-Bortezomib (ולקייד) בשילוב עם דקסמתזון. מהנתונים העדכניים ממחקר ENDEAVOR בשלב 3 עלה כי משלב Carfizlomib עם דקסמתזון הוביל לשיפור של פי שתיים בסיכון להתקדמות או תמותה בהשוואה למשלב הסטנדרטי.

מדובר במחקר הראשון להשוואהראש בראש בין שני מעכבי פרוטיאוזום ותוצאות המחקר הוצגו במהלך כנס ה-Congress of the European Hematology Association.

במחקר נכללו 929 חולים עם הישנות מיאלומה נפוצה, שחולקו באקראי ביחס 1:1 לטיפול במשלב Carfizlomib ודקסמתזון או Carfizlomib עם דקסמתזון. חציון המעקב עמד על 11.2 חודשים.

שיעורי ההישרדות ללא התקדמות הוגדרו כתוצא הסיום העיקרי של המחקר.

משטר הטיפול כלל מתן Carfizlomib במינון 56 מ”ג למ”ר (30 דקות של עירוי תוך-ורידי9 בימים 1, 2 8, 9, 15 ו-16 (20 מ”ג למ”ר בימים 1 ו-2, ו-56 מ”ג למ”ר לאחר מכן) ודקסמתזון במינון 20 מ”ג בימים 1, 2, 8, 9, 15, 16, 22 ו-23 במחזור של 28 ימים. בקבוצה המקבילה טופלו החולים ב-Bortezomib (1.3 מ”ג למ”ר, דרך הוריד או בזריקה תת-עורית), בימים 1, 4, 8 ו-11 ודקסמתזון (20 מ”ג) בימים 1, 2, 4, 5, 8, 9, 11 ו-12 בימים במחזור של 21 ימים. הטיפול ב-Bortezomib ניתן בזריקה תת-עורית ל-83.6% מהמטופלים. הטיפול ניתן במחזורים עד להתקדמות המחלה או לדרגת רעילות שאינה מתקבלת על הדעת.

למרות שב-37% מהמטופלים בקבוצת ההתערבות (464 חולים) תועדה התקדמות של המחלה או תמותה, השיעור עמד על 52% בקבוצת ההשוואה (465 חולים) ושיעורי ההישרדות ללא-התקדמות נטו לטובת משלב Carfizlomib בכלל תתי הקבוצות, כולל אלו על-בסיס גיל, תפקוד כלייתי ומספר מחזורי טיפול קודמים.

חציון משך התגובה עמד על 21. חודשים לעומת 10.4 חודשים בשתי הקבוצות, בהתאמה. מהנתונים עולה כי חולים בקבוצת הטיפול המשולב ב- Carfizlomib עם דקסמתזון חציון ההישרדות ללא-התקדמות עמד על 18.7 חודשים, בהשוואה ל-9.4 חודשים בקבוצת הטיפול המשולב בדקסמתזון ו-Bortezomib (יחס סיכון של 0.53, p<0.0001).

משלב Carfizlomib עם דקסמתזון היה עדיף על משלב Bortezomib עם דקסמתזון, ללא תלות בגיל או חשיפה קודמת ל-Bortezomib, ומדובר באפשרות טיפול חדשה בחולים עם הישנות מיאלומה נפוצה.

באשר לתוצא הסיום המשני של שיעורי התגובה, ב-13% מהמטופלים ב- Carfizlomib (58 חולים) תועדה תגובה מלאה לעומת 6% (29 חולים) בקבוצת הטיפול ב-Bortezomib; 54% (252 חולים) פיתחו תגובה חלקית טובה מאוד, בהשוואה ל-29% מהמטופלים ב-Bortezomib (133 חולים); שיעורי התגובה הכוללים בקבוצת הטיפול ב- Carfizlomib עמדו על 77% לעומת 63% בקבוצת הטיפול ב-Bortezomib (p<0.0001).

למרות שנתוני ההישרדות הכוללים הצביעו על 75 מקרי תמותה בקבוצת ההתערבות ו-88 מקרי תמותה בקבוצת ההשוואה, החוקרים כותבים כי הנתונים אינם חד-משמעיים וכי הם ממשיכים במעקב.

בקבוצת המטופלים ב- Carfizlomib 73% מהחולים פיתחו אירועים חריגים בדרגה 3 ומעלה, זאת בהשוואה ל-67% מהחולים בקבוצת הטיפול ב-Bortezomib ו-48% מהמטופלים ב- Carfizlomib פיתחו אירועים חריגים חמורים, בהשוואה ל-36% מהמטופלים ב-Bortezomib.

שיעורי יתר לחץ דם בדרגה 3 ומעלה היו גבוהים יותר עם Carfizlomib (9% לעומת 3%), כמו גם שיעורי קוצר נשימה (5% לעומת 2.2%) וכשל לבבי (5% לעומת 1.8%). אירועים חריגים שהובילו להפחתת מינון הטיפול תועדו ב-23% מהמטופלים ב- Carfizlomib ו-48% מהמטופלים ב-Bortezomib.

נוירופתיה היקפית בדרגה 2 ומעלה הייתה נפוצה יותר עם Bortezomib (32% לעומת 6%, p<0.0001); 61.9% ממקרי הפחתת מינון הטיפול ב-Bortezomib יוחסו לנוירופתיה, בהשוואה ל-6.6% מהמטופלים ב- Carfizlomib. ארבעה מקרי תמותה בקבוצת הטיפול ב- Carfizlomib ושלושה מקרי תמותה בקבוצת הטיפול ב-Bortezomib יוחסו לאירועים חריגים.

מהערכה נוספת של ההישרדות ללא-התקדמות לפי גיל החולים עלה כי Carfizlomib הביא לתוצאות טובות יותר מ-Bortezomib בכל תתי הקבוצות, כולל חולים מתחת לגיל 65 שנים, אלו בגילאי 65-74 שנים וגם באלו מעל גיל 75 שנים.

מתוך כנס מטעם ה-European Hematology Association

לידיעה במדסקייפ