מגוון רחב של התערבויות לא-תרופתיות עשוי להיות יעיל כנגד מיגרנה בילדים, כך עולה מתוצאות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסמו בכתב העת Pediatrics.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מיגרנה הינה הפרעה נוירולוגית נפוצה בילדים ומתבגרים. עם זאת, אין נתונים רבים אודות התועלת של אפשרויות טיפול לא-תרופתי במקרים אלו. מטרתם כעת הייתה לקבוע אם אפשרויות טיפול לא-תרופתי כנגד מיגרנה בילדים הן יעילות יותר מרשימת המתנה ואם קיים הבדל ביעילות התערבויות שונות.

לצורך הסקירה התבססו החוקרים על מאגרי Medline, Cochrane, Embase ו-PsycINFO וזיהו מחקרים שפורסמו עד 5 באוגוסט, 2019. הסקירה כללה מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת טיפולים לא-תרופתיים בילדים ומתבגרים עם אבחנה של מיגרנה אפיזודית. התוצא העיקרי היה גודל ההשפעה של יעילות ההתערבות, כפי שחושב על-פי SMD (Standard Mean Differences).

הסקירה כללה 12 מחקרים עם 576 ילדים. כל ההתערבויות שנבחנו היו יעילות יותר מרשימת המתנה, כאשר החוקרים בחנו קבוצות עם סוגי התערבות דומים. גדלי ההשפעה השתנו, כאשר ההשפעה הקטנה ביותר תועדה עם פלסבו פסיכולוגי ארוך-טווח (SMD = 1.14) וההשפעה הגדולה ביותר תועדה עם טיפול שניתן באופן עצמי לטווח קצר (SMD = 1.44).

עם זאת, כאשר החוקרים בחנו כל התערבות בנפרד, ההתערבויות השונות לא נמצאו יעילות יותר מקבוצת הביקורת. ההנחה של החוקרים היא כי לניתוח הנתונים לא הייתה עוצמה מספקת בכדי לזהות הבדלים מובהקים סטטיסטית.

מבחינה קלינית, ממצאי המחקר העידו כי הרפיה, ביופידבק, טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים פסיכולוגיים שניתנו באופן עצמי עשויים להיות יעילים כנגד מיגרנה בילדים.

בטווח הקצר, ביופידבק זוהתה כהתערבות השנייה הכי יעילה לאחר טיפול שניתן באופן עצמי (SMD = 1.41), לאחריו הרפיה (SMD = 1.38) וטיפולים פסיכולוגיים (SMD = 1.36). פלסבו פסיכולוגי גם היה יעיל יותר מרשימת המתנה.

יעילות ארוכת-טווח הייתה הגדולה ביותר עם טיפולים שניתנו באופן עצמי (SMD = 1.40), הרפיה (SMD = 1.35), טיפולים פסיכולוגיים (SMD = 1.33) וביופידבק (SMD = 1.21).

החוקרים כותבים כי הטיפול במיגרנה בילדים צריך לכלול שילוב של מספר גישות ועם הזמינות הגדלה של תרופות חדשות, טיפולים התנהגותיים ואף התערבויות נוירו-פסיכולוגיות, גישה זו עשויה להיות רחבה מאוד ומותאמת אישית לכל חולה.

Pediatrics, online March 9, 2021

לידיעה במדסקייפ